ובלילה ההוא שוב הבטתי בכוכבים. חיוך נפרש על שפתיי וידעתי שזה
היום שלו חיכיתי כבר יותר מחצי שנה.
היום בו אוכל להגיד שלום לעברי ולתת לעתיד לתפוס מקום חשוב
בחיי.
הדרך לאותה נקודה היתה קשה, הרי לכל צעד קדימה התלוו שני צעדים
אחורה. והרי לכל חיוך התלווה עצב קטן בפינת הלב שרק אני
הכרתי.

היו כל כך הרבה כוכבים, וכולם הקיפו אותי במעגלים מחושבים שאני
הייתי מרכזם. מעגל בולע מעגל שני, ואט אט תחושות שחרור החלו
בי.
חייכתי. אך הפעם ללא אותו עצב. הפעם חיוך אמיתי!
ניסתי לחשוב על זה שוב ושום רגשי טינה או כעס עצמיים הופיעו
בי.
הבנתי, שאז באותה הרגע, התגברתי על הכל ואני מסוגל להתחיל
מחדש!
תקווה מלאה אותי, וידעתי שיש לי את מי שישמור עליי.

ובאותו הלילה, אחרי שסגרתי את החלון והגפתי את הוילון נשכבתי
על גבי במיטה פרשתי את שתי ידיי לצדדים וכך גם את שתי רגליי
עצמתי את עיניי ופתחתי, עצמתי שוב ופתחתי עצמתי שוב, ואז הכל
התחיל לחלחל באמת פנימה.

בלילה הזה לא חלמתי חלומות, רק השקט שמסביב כיסה אותי ומילא את
עיניי באווירת ההבנה.

ובבוקר שאחרי, קמתי כרגיל, אכלתי כרגיל, התקלחתי צחצחתי שיניים
ואפילו הרכבתי את עדשות המגע כרגיל ויום חדש התחיל