הָרְחוֹב הַנִּגָּר לֹא עָצַם אֶת עֵינָיו
כְּמוֹ קָרְבָּן בַּמַּחֲזֶה
וְלֹא הָיְתָה לוֹ כָּל בְּרֵרָה
כִּי לֹא שִׁלֵּם אֶת חוֹבוֹתָיו.
בָּרוּחַ הַקָּרָה
צָעִיף כִּסָּה אֶת כָּל פָּנָיו
כְּמִתְחַזֶּה.
וְלֹא הָיְתָה לִי כָּל בְּרֵרָה
רַק לְהַמְשִׁיךְ וְזֶהוּ זֶה.
הוּא עוֹד פָּלַט כַּמָּה מִלִּים
וּכְבָר יָדַעְתִּי שֶׁיִּמְחֶה
כְּמוֹ תִּינוֹק רָטֹב בּוֹכֶה.
כִּי לַמִּלִּים אֵין מַשְׁמָעוּת
חוּץ מֵהָאֶרֶג שֶׁנִּטְוֶה
חוּץ מֵהַמִּבְנֶה הַמִּתְהַוֶּה.
כְּמוֹ אַרְמוֹן-יַלְדּוּת בָּנוּי מֵחוֹל
שֶׁגַּל סְתָמִי בַּחוֹף מוֹחֶה.