אני כותבת לך את המכתב הזה, למרות שאני מתארת לעצמי שאת בכלל
לא תקראי אותו, כבר מזמן איבדת עניין בכל דבר שקשור אליי.

היי! היי, ילדה יפה! זוכרת אותי? אותי? את החברה שלך?
או יותר נכון... את מי שהייתה פעם החברה שלך?
לא... את לא זוכרת אותי, למה שתזכרי?! את זוכרת אותי רק כשחרא
לך, כשהחיים שלך נתקעים במערבולת של דיכאון, כשהחיים לא
מחייכים לך ממש. את יודעת לבוא אליי, לבכות על הכתף, לדבר שעות
בטלפון, לחכות לשיחת עידוד ממני.
תמיד את באה אליי כשאת ככה, ואני מעודדת, תמיד שם בשבילך.

חחח... איזו מטומטמת אני, כל כך מטומטמת, שחשבתי שתהיי בשבילי
גם כשאני אצטרך אותך, אבל את לא.
אפילו טלפון את לא מרימה.
אז את יודעת מה, שיהיה לך בכיף. תהני עם החיים הנפלאים שלך
עכשיו, אבל כשהוא כבר לא יהיה שם או שכשתהיה בדיכי קטן, גם
אני אעלם לי ככה... גם אני לא אשים לב אלייך.

חכי, חכי...

!What goes around, comes around

נ.ב
אני רק אומרת תודה לאל, שיש לי עוד מישהי אחת או שתיים שכן
אכפת להן, שכן מתעניינות.

אולי בעצם, זה שכבר אין לי אותך, זה לא כ-ז-ה גרוע...