את הזיקוקים ההם היא לעולם לא תשכח
האור הבהיר מאיר את השחור המוחלט
קיץ, ליליה, נעים בחוץ, נעים באויר,
לכל עבר
הוא והיא היו שם
הוא רצה אותה. רצה מידי.
הוא חיבק, היא היססה
הוא נישק, היא התנגדה.
איזה יופי בשמיים חשבה לעצמה
הוא תפס, תפס מידי
הוא ניסה, היא לא רצתה
הוא הכאיב, היא נבהלה
אגרוף באף וגם בעיטה
ניסתה לשווא בכל כוחה.
הוא הרים אותה והיא חשבה
איזה יופי בשמיים איזו אהבה...
קרע החולצה דחף לה ידיים
זעקותייה התמזגו עם זיקוקי השמיים
וכשגהר מעלייה, גופו על גופה
הזיקוקים כבר כבו
וגם היא, איתם כבתה