את כמעט חומה מול האדמה
שיערך אוסף עלי שלכת
שוקל את חן חיוכיי.
שורשי עצים
מתלטפים
מתחככים
מתפנקים
על מצע דשא.
שיערך בורר קרני שמש
קולע מהן צמות רוח
אני ישנוני, תחוח,
ראשי נע את רחש נשימתך.
אנחנו מניחים לעצמנו
אנחנו זוהרים צהוב
נימים זעירים יוצאים מעור
נאחזים באדמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.