הולכת הולכת הולכת. וופס, בור. נופלת, קמה, הולכת הולכת
הולכת.
בניין ארוך, גדול, לבן, אפור, בז'. יונים.
למעלה, למטה, אמאלה.
דלת. עץ? ברזל.
מדרגה, שתיים, שלוש.
ד"ר שטיינברג? קומה שנייה חדר 4.
מדרגות.
דלת, שלט.
פחדדדדדדדדד. נשימה ארוכה, נשיפה עוד יותר.
חריקה, ד"ר.
חלוק לבן שולחן, חיוך? משהו כזה.
שאלה. תשובה. אוי.



יש לי שישה חודשים. שישה. בלבד.
בשישה חודשים האלה. בשישה חודשים האלה אני אמורה לחיות.
את שאר החיים שלי?
אני מניחה שכן.
אבל, מה זאת אומרת? מה אני צריכה להספיק?
כיף?
כן בהחלט. אבל, לא רק. לא רק בכלל.




אז בחודש הראשון עשיתי כיף. המון המון כיף. באמת, טיילתי בעולם
עם הכסף שחסכתי איכשהו בחיים הקודמים. החיים הקודמים לא כל כך
רלוונטים אני חושבת.
אירופה, אחחח, אירופה. כל כך יפה. והאנשים! אוי האנשים כל כך
נחמדים, ומנומסים, ויפים. כמה שהם יפים.
חושבת שכל בחורה רווקה שנוסעת לאירופה צריכה להצטייד עם כמה
וכמה חבילות קונדומים. סתם עצה ידידותית.
המזרח הרחוק, מה אני אגיד, כן כן, חוויה שונה והכל, אבל איכס,
מלוכלך. בחייאת אני לא מבינה אנשים שאוהבים להתפלש באפר של
אנשים שמתו מכולרה.
אפריקה בשביל החיות. איך אני אוהבת חיות. חוץ מזה, חםםםםם.
ואמריקה. הצפונית? סתם. הדרומית? אחלה ג'ונגלים.
אז זהו, זה היה הכיף שלי.
שכחתי להזכיר את הסמים.
לא נורא, הרעיון בונה את עצמו לדעתי.




יש לי חמישה חודשים. כיף כיף. מה עכשיו?
עכשיו. עכשיו עצב? כבר?



איזה דיכאון. איך בדיוק מקבלים את העובדה שיש לך חמישה חודשים,
חמישה חודשים בלבד.
בכיתי שעות, ימים, חודש. חברים מהחיים הקודמים ניסו לנחם אותי
אבל אני בעצם כבר לא מכירה אותם.
מי אלה האנשים האלה? למה הם לא עוזבים אותי במנוחה?
לכו מפה.
טישו אחרי טישו, אחרי חבילה שלמה.
אוווווווווי, הכאב, אני לא יכולה לישון. אני לא יכולה לא יכולה
לא יכולה לא יכולה---------



יש לי ארבעה חודשים. סניף.
נמאס לי כבר. אני כועסת.



כמה שנאה בערה בי בחודש ההוא. שנאתי את כולם. את האנשים, את
הכלבים, החתולים, הסוסים, הזיקיות. למה דווקא לי? למה זה מגיע
לי?
מה אני כבר עשיתי. רק רוצה שייגמר, או שייגמר כבר, די!
תגובות עוקצניות לכל דבר. חברים חדשים, אנחנו יורדים אחד על
השני.
זה די מהנה.
תוכנית להשמדת המין האנושי. היטלר בגדול.
אבל לא, אני לא כזו.
שיכורה המון. אפילו בעטו אותי מאיזה פאב. לא רעיון טוב בכלל.




יש לי שלושה חודשים. ואני מקבלת את זה. אני בסדר עם זה.
אני רוצה שזה יקרה כבר כדי שאני אוכל לגמור עם זה.



מחכה.




יש לי חודשיים. אני אדישה.



אדישות



מסיבת גיוס!

בום