פעם נכנסתי לחדר שלה ו...

ראיתי אותה

שוכבת לה במיטתה

או שבעצם היא הייתה מכורבלת בתוך עצמה

מופנמת מאוד

אף פעם לא ראיתי אותה ככה

ואני הצצתי אליה,

רציתי לראותה בבירור

אך גם נרתעתי מעט...

והיא כ"כ דואגת לי

אויש, שתהיה בריאה, האישה הזו

למרות ועל אף כל הכאב הנורא שהיא

עוברת ועברה במהלך חייה

היא לא מתלוננת לי

וכשהיא שמה לב שהיא מתחילה - אז היא ישר מחליפה נושא

לא רוצה להעציב אותי

רוצה רק לשמח

לעשות טוב על ליבי

אבל אין כלום לתת לי

והיא חושבת שע"פ זה תיקבע אהבתי אליה!

לעולם לא!

אני אוהבת אותה!!!

ובזוית פיה ועיניה אני כבר רואה את הדמעות הקרבות

והיא מחזיקה את עצמה, מנסה בכח

לא לבכות, לא להישבר אל מול פני

מנסה להראות לי את הכח שבה,

את היופי שבכח שלה

וכל אשר עשיתי היה להתקרב אליה עוד צעד,

ללטף את זרועה,

לנשק אל ידה

ואז יצאתי.

ידעתי שאחרי כן היא תבכה,

אמרה לי שהיא לא ישנה בלילות,

כנראה יעלו בראשה מחשבות דאגה חדשות לגבי

תגן עלי בליבה, תעזור לי.

ככה זה כשסבתא שלך בת 98.