-"אין חיים אחרי המוות" אמר לי יוני כמה דקות אחרי שהוא מת.
-"אין כאן מועדונים, פאבים, דיסקוטקים. אין כאן מקומות לצאת
אליהם. כל
 היום צריכים לשבת ולא לעשות כלום. אני אומר לך, קובי, אין
חיים      אחרי המוות."
למה היית צריך לעקוף את המשאית ההיא כמו אידיוט, יוני? אני
מתאר לעצמי שהאלכוהול לא עזר למערכת קבלת ההחלטות שלך.
ועכשיו, כשאני שוכב באמבולנס, מטושטש לגמרי מהתרופות שנתנו לי

ומהאלכוהול שנתתי לעצמי, אני מדבר עם מישהו מת.
-"ואיך זה שם, בגן-עדן?"
-"איזה גן-עדן?" ענה לי יוני. "אין כזה דבר גן-עדן וגיהנום,
כולנו כאן
ביחד, צדיקים ורשעים. וצריך להסתדר עם כולם, אין הרבה
ברירות."
-"תגיד, יוני, זה נכון שיש שם full כוסיות, בעולם שאחרי?"
-"ממש לא. אני לא מבין איפה הן, אבל הן לא כאן. אולי יש עולם
שאחרי
 לכוסיות מתות. אני אומר לך, קובי, אין כאן חיים, אין כוסיות,
ממש לא
 שווה להגיע לכאן. כרגע דיברתי עם דני. הוא מונשם, בדרך
לטיפול      נמרץ.
 הוא מתלבט אם לבוא או לא. בסוף שיכנעתי אותו לא לבוא.
 אתה יודע איזה הדוניסט הוא, מה יש לו לחפש כאן? הוא צריך
חיים, וקובי, כאן כולנו חסרי חיים."
-"רגע, מאיפה אתה יודע איפה כולם?"
-"יש לי כאן נוף מדהים על העולם. אני יכול לראות הכל, בעיקרון.
דיקלה,
 למשל, עכשיו היא יושבת על שפת הכביש, בטראומה של החיים שלה.
יש לך מזל שנפגעת וישר פונית לבית-חולים. אין לך מושג איך זה
לרואות את הגוף הקודם שלי מרוח על הפגוש של המשאית הבת-זונה
ההיא."
-"טוב, יוני, אני מרגיש קצת עייף, אני חושב שאני אלך לישון
קצת. אין לי
 כבר כח."
-"רק אל תגיע לכאן, לא עכשיו. תבטיח לי, קובי. אין חיים אחרי
המוות, אל תשכח. תמשיך להנות איפה שאתה."
-"טוב. אז נפגש, יוני. תנסה להנות שם, תמסור ד"ש לבוס, תגיד
 לו שאני לא מתכנן להגיע אליכם בקרוב."
-"אין בעיה. לך לישון. לילה טוב."

פואנטה: רד-בול, נותן לך כנפיים.