אור שביט / האונס הפרטי שלי |
מערטלים בי
ניצוץ דמעה בקצה העין
עיקצוצים בירכיים
נגיעה.
הפטמות עומדות זקורות, זקופות
משתוקקות
הגב לוהט
לחות שולטת
והיא כאן נוגעת
מתענגת,
מתפתלת,
גומעת את כולי,
ואני כחתולה בלילה אפל
מייללת, נאנחת
מאושרת עד כאב,
עד כאב
נחשי צפע אדמוניים
מכים בי
מצליפים ארס
חונקים את הגרון
עד שהדמעות יוצאות
מתפרצות אל תוך הלילה ההוא
זועקות
משתוקקות
והוא כאן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|