אור שביט / עדי |
וכאילו העבר נשמט מידיי.
חייבת נגיעה מוכרת קטנה,
לילה אבוד אחד,
כדי להזכר
בהרבה לילות שכאלה.
בכי וזכרונות
המתעמעמים בי עם הזמן,
מבט אחד קטן,
אולי גם לטיפה,
כדי שהחלק הזה בלב שלי
לא יעלם לתמיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|