דיאלוגים שהיו. באמת.

זירת ההתרחשות: בריכת רמב"ם, יום ראשון, צהריים.
משתתפים: ארבעה ערסאווטונים משולהבים בני שמונה
              שעלו מן הרחצה, וקופאית הבריכה-
              רוסיה מנומנמת בגיל בלתי מזוהה.

ארבעת הערסוואטונים שועטים לעבר הקופאית לאחר שברחו
מהבריכה התחתונה.

ערסאווט 1: גברת, גברת, יש לך טלפון?
ערסוואט 2: או פלאפון, תגיד לה פלאפון.
ערסוואט 1: או פלאפון. יש לך טלפון או פלאפון? זה דחוף!!
קופאית מנומנמת: מה קרה?
ערסאווט 1: אני צריך לתקשר לאחשלי דחוף.
קופאית מנומנמת: למה?
ערס 1: איזה ילד מניאק בבריכה למטה הביא לי כאפה,
     אני צריך לתקשר לאחשלי, שיבוא יזיין אותו מכות.
מנומנמת: מה?
ערס 1: איזה ילד מניאק בבריכה הביא לי כאפה,
     אני צריך לתקשר לאחשלי, שיבוא יזיין אותו מכות!!
מנומנמת: אבל.. מה..
ערסוואט 2: אחשלו יבוא יזיין אותו מכות, אנחנו לא פראיירים,
              יזיין אותו מכות!!
מנומנמת: אבל.. אין לי פלאפון. אין.
ערסוואט 1: אבל זה רק שניה, אני מתקשר לאחשלי,
               יבוא יזיין אותו מכות.
מנומנמת: אין פלאפון אני אומרת. אין!
ערסוואט 2: אז תני שניה לדבר בטלפון. יש לך טלפון פה, הנה!
מנומנמת: זה לא טלפון שלי. זה טלפון של משרד.
ערסוואט 1: אבל שניה, נו, אני מתקשר לאחשלי,
              יבוא יזיין אותו מכות!
נמנם: ילד! אין טלפון!  די. לך.
ערסוואט 2: נו?? רק שניה, אני מתקשר לאחשלי, יבוא-
(נמנם מתחילה להראות סימני שבירה)
נמנם: אבל אם אח שלך יבוא, הוא קונה כרטיס.
ערסאווט 1: מה כרטיס?
נמנם: כרטיס- כניסה.
ערסאווט 1: מה כניסה?? אחשלי לא נכנס לבריכה,
              הוא רק בא לילד המניאק מזיין אותו מכות,
              זהו! מה כרטיס??
נמנם: זה הילד שאתה אומר, איפה הוא?
ערסאווט 1: למטה, בבריכה. נתן לי כאפה, מניאק.
               עוד מעט אחשלי יבוא, יזיין אותו מכות.
נמנם: אז אם אח שלך בא לילד, הוא נכנס למטה בבריכה, לא?
        אז צריך כרטיס.
ערס 1: אבל הוא לא יכנס למים בכלל! הוא רק בא,
               מזיין אותו מכות-
נמנם (מאבדת את קור רוחה): אבל אם ילד שמה בתוך מים,
       איך אח שלך לא נכנס למים?? הא?  חושב אני דבילית?
ערס 1: אבל אחשלי לא נכנס למים!!  לא צריך כרטיס!!
       הוא רק בא, מזיין אותו מכות, צ'יק צ'אק, והולך!
נמנם: איך מכות אם ילד בתוך מים ואח שלך לא בתוך מים??
ערסאווט 1: הוא יביא לו קרש בראש, מחוץ למים!
נמנם: מה??
ערסאווט 1 (מדגים על ערסוואט 2): הוא יעמוד נגיד פה, כן?
              מחוץ לבריכה, ועם קרש יביא לילד המניאק בראש,
              (מדגים את המכה על ערסוואט 2) ככה!
(שלושת הערסוואטים מהנהנים בהתלהבות)
ערסוואט 2: הוא לא נכנס למים!
ערסאווט 1: אין לו בגד ים בכלל! הוא חייל!
ערסוואט 2: הוא חייל! אין לו בגד ים!
נמנם: אני לא נותנת להיכנס בלי כרטיס. ללא מעניין אותי חייל,
      לא מעניין אותי בגד ים. אם בא לבריכה- משלם כרטיס.
זהו.
ערסאווט 1: אבל-
נמנם: זהו!!
ערסאווט 1: יאללה מי צריך אותך בכלל, חכי חכי.
              יבוא פה מישהו עם פלאפון, אני יתקשר לאחשלי,
               יבוא, יזיין אותו מכות.
(ארבעת המופלאים מחכים ארבע דקות לפלאפון, לשווא.)
ערסוואט 2: עזוב, אורן, בוא נלך הביתה.
ערסוואט 3: כן, יאללה, בוא נלך.
הארבעה מתחילים לעלות במדרגות.
ערסאווט 1: איזה מניאק. נתן לי כאפה. קוס אמא שלו.
              (פאוזה)
              אם אחשלי היה פה, היה בא, מזיין אותו מכות.

הארבעה נעלמים לעבר האופק.