בלילה אפל
בשדה חשוך
כשרק הירח מאיר ממעל
וכשלא שומעים שום דבר חוץ מהצרצרים,
הוא עולה אל הצוק
שערו השחור והמסורבל לאחר הציד
הפה הגדול מלא הדם
העיניים הכחולות שרואות דרך החושך
הוא עולה...

הירח מלא הלילה
עוד מעט ויהיה כבר אחרת
כמו שתמיד אהב
אהב את השער השחור הקצוץ
אהב את שפתיו הדקות
אהב את העיניים הכחולות שכולם אהבו
הוא כבר רוצה את זה
הוא רוצה לשנות כבר את צורתו
רק בשביל להיות שם
להיות שם איתה...

הוא כבר רוצה לחזור אליה כמו בכל לילה
כמו בכל לילה שהיה מגיע ודופק בדלת
והיא היתה פותחת וקופצת עליו
כמו בכל לילה
כמו בכל לילה.

אך כשכבר הגיע לקצה הצוק
הרגיש טיפה, ואחריה עוד טיפה
הביט לשמים והנה עננים התחילו להגיע
כמו שרפה ביער

הוא רואה את אהבתו מחכה בחלון
מחכה שיגיע כמו בכל לילה
כמו בכל לילה
הוא רואה אותה בוכה
הוא רואה את דמעותיה
הוא רואה את כאבה
אך הוא לא יכול להגיע אליה
לא היום ולא מחר


אם הוא לא יראה את הירח
הוא ישאר במצבו
במראהו הנורא הוא ישאר כך לעד
הוא ישאר כך בלי האפשרות
בלי האפשרות לראותה
בלי האפשרות שהיא תראה אותו
הוא אבוד, אבוד לעד