אולי אתם הייתם מגדירים את זה כמפתיע. אני? אני הייתי מגדיר את
זה כמאכזב - חד וחלק. לא פחות ולא יותר.
אז, קראתם פעם סיפור אגדה שהיה לו סוף רע? אם לא - הנה לכם
סיפור אמיתי אמיתי, ושום דבר חוץ מרע לא יכול לתאר את הסוף
שלו.
אז כמו באגדות, הכל התחיל טוב ונעים, מלא מלאכים, נשיקות
והתלקקויות. אם רק אז הייתי יודע כמה שהיא פרוצה. אם רק מישהו
היה מודיע לי, לפני שהתקרבנו, שלכלבה יש סכין חדה שמחכה להיתקע
בגב שלי, הכל היה נראה אחרת היום.
טוב, נו. אין חרטות. הכל למען המטרה הנעלה - הכבוד העצמי של
המופקרת.
אז מה? הוצאתי לה שם של כלבה אמיתית. והיא לא. ממש לא. היא
בדיוק ההיפך וזה מה שכואב. זה מה שעשה את הסכין שלה חדה יותר,
כואבת יותר.
אתם יודעים מה אומרים - כשהמלאכים בוכים בעולם אחר, אז בעולם
הזה עצוב לנו יותר. חארטה אמיתית. מלאכים לא היו נותנים לזה
לקרות.