שוכב על המיטה והעיניים נעולות. אני עייף אך הן לא נעצמות.
הן ממשיכות להביט למעלה. החדר רגוע ושקט. חושך מסביב.
ואני מדבר עם תיקרה.

היא נראית לי מחייכת. חיוך מתוחכם שיודע משהו שאני לא יודע.
היא מראה לי כמה אני קטן וחסר אונים.
אבל היא גם רומזת שאם אמצא סולם אוכל לגעת בה.

אז עכשיו אני בגובה התיקרה. פתאום היא נראית לי קצת שונה.
אולי עברתי את הגבול?  בכל זאת, נראה שיש משהו מעליה.
אם אטפס דרך החלון אוכל לראות מה זה.

ועכשיו אני מעבר לתיקרה. רק אני, ירח ורשרוש עלים כהים.
הוא נראה לי מחייך, חיוך מסתורי.
הוא רומז לי שאם ארצה אוכל לגעת בו.

עכשיו אני בגובה הירח. הוא נראה מוזר מכאן.
ונראה שיש משהו מעליו. אנסה להגיע לשם.

אני מעבר לירח. אני, וצבעים שמעולם לא ראיתי.
מגוון עולמות ומרחבים שנראים לי כמו חיוך.
טיפסתי מעליהם.
אני מעל העולמות, מעל המרחבים, מעבר לצבעים.

ויש כאן רק תיקרה.