למה אני בוכה בגללך?
למה?
אתה לא שווה את הדמעות האלה...
את כל הדמעות האלה שלא מפסיקות
למה הייתי כל כך טיפשה,
למה הלכתי אלייך בלילה ההוא,
למה אני מרגישה כלפייך את כל הרגשות האלה

שברת אותי

אני לא מפסיקה לחשוב עלייך
על אותה הנשיקה
איך יכולת להגיד את מה שאמרת?

שברת אותי

איך בלילה אחד הוצאת לי את החשק,
את החשק לחיות
כי עכשיו אני יודעת שאתה לא תהיה שלי,
שליבך שייך לאחרת
ואני כל כך שונאת את האחרת-
כי היא מחזיקה בליבך...
הלב הזה שאני כל כך רוצה.

היא פגעה בך,
זלזלה בך,
בגדה בך
ולמרות הכל אתה אוהב אותה-
אותה ולא אותי

אז למה, למה? תענה לי!
למה היית צריך לעורר בי את כל התקוות האלה?
את כל הרגשות שהדחקתי כל כך הרבה זמן
הרגשות שהכחשתי וניסיתי לשכוח
כמעט הצלחתי- עד אותו הלילה
ואני כל כך שונאת אותך בגלל זה!
שונאת את ההתנהגות שלך,
שונאת את איך שדיברת אלי,
שונאת את איך שנגעת בי,
שונאת את איך שנישקת אותי,
שונאת אותך!!!

והדבר שאני הכי שונאת בך-
זה שאני לא שונאת אותך בכלל

אתה שברת אותי,
שברת את הנפש שלי

והכל בלילה אחד,
בעזרת נשיקה אחת- כביכול חסרת משמעות...
ואותה שיחה מקוללת בה אמרת לי מה אתה מרגיש-
או יותר נכון מה אתה לא...

ואני הכי לא מבינה את עצמי
למה, למה אחרי כל מה שעשית ואמרת
אני עדיין פה, בוכה,

בגללך