היא הייתה כל כך יפה,
עדינה וענוגה,
ופניה הצחורות מעידות על תמימותה.
היא קיבלה במתנה מעין כוח מסויים,
לגרום לי לשיתוק במבט אחד שלה,
כל כך קשה לי לעמוד מולה,
היא גורמת לי לגמגם,
וכל דבר עליה מהמם,
היא גורמת לצרות להעלם.
יופייה החיצוני כל כך חם ואוהב,
אך ליבה קר כקרח,
כאילו חיה היא את חייה לבד בעולם,
היא מתעלמת מכולם.
אפילו שאותה אהבתי,
התפללתי והתפללתי,
ואכן זה קרה,
יום אחד נגמר מזלה,
היא נותרה לבדה,
מגששת באפלה,
אותה אף אחד כבר לא אהב,
בליבה זה צבט
ולרגשותיה זה כאב,
את הסכין לקחה,
הווריד חתכה,
טיפת הדם והדמעה נגעו בקרקע יחדיו, כאילו בתיאום,
וכך חייה הגיעו לסיום. |