יולי לוי / היא |
עודנה צוחקת מסיכה,
תחתיה דמעות
שהפכו למוגלה,
מותירות על הלחי
שביל חלודה.
מרעילת הבארות,
מנהיגת החיידקים,
מציתת השדות,
שופכת דמים.
בסתרי ליבה אהבה,
רחמים וחמלה,
בעיקר רחמים,
בעיקר לעצמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|