השם קשה מבוטא עם סגול מתחת ל-ק ומקף מתחת ל-ש, למי שתהה או
טעה

"תגיד, זוכר שאמרת לי שאתה יכול לברר אם קורה משהו בין סוניה
למוסקוביץ'?" שואל קשה ולוקח עוד שאיפה מהפרסידנט שלו. הוא
תמיד טען שזה יותר זול מ-אם.אם לייט, כי זה 12 שקל לשלושים
סיגריות במקום שמונה וחצי לעשרים. עשיתי את המתמטיקה, קשה
טועה.
"כן, אני מניח שאני יכול איכשהו..." אני אומר ומכבה את ה-אם.אם
הגמורה שלי.
"אז אני צריך שתעשה את זה..."
"תשמע, אני לא יכול פשוט לטלפן אליו ולשאול אותו, אין לנו
יחסים כאלו אז זה יהיה חשוד, אבל אם פעם נהיה שנינו מחוברים אז
אני אשאל איכשהו..."
"אוקיי בסדר, אני רק רוצה לדעת אם כן או לא"
"אתה לא יכול פשוט לשאול אותה?"
"לא, כי היא תשקר לי, כי היא יודעת שאסור לה"
"מה זאת אומרת אסור לה? איך זה שלך מותר ולה אסור?"
"ככה זה, מה חשבת שזה יחסים פתוחים לגמרי?"
"כן...ככה זה נשמע..."
"תראה, היא רוצה להישאר בתולה, ואני בנאדם בן 22, אז..."
"עדיין, זה נראה מעט מסריח..."
"לא משנה, אני פשוט רוצה לדעת מה היא עשתה עם מוסקוביץ'. היא
אמרה לי שהיא תחזור היום סביבות ארבע-חמש מהנסיעה שלהם
לירושלים. כשטילפנתי זה הפך לחמש-שש, יעני שש. ואז עשיתי משהו
מטומטם..."
"מה?"
"כתבתי לה בהודעה שהיא תהיה בבית בחמש ולא שניה אח"כ...אז היא
ענתה לי שאני לא יכול לומר לה מה לעשות...אמרתי לה שאני לא
אומר לה מה לעשות אלא מה אני רוצה, כי יש לי סיבות..."
"אוי בנאדם, איזו טעות..."
"הקיצור, שש אני מתקשר אליה - אין תשובה. אחרי זה היא אמרה לי
שהיא נכנסה לים עם בגדים ושכחה להוציא ת'פלאפון מהכיס"
"זה כבר חשוד..."
"כן, אני יודע...יאללה, בוא רגע ליד סמי, אני צריך לפגוש אותה,
היא אמרה עוג ארבעים דקות וזה עכשיו"
"אוקיי, יאללה"
ואנחנו הולכים, יושבים, ומחכים לסוניה. קשה כנראה עוד לא השלים
עם העובדה שקיים זמן-נשים. היא אחרה בחמש דקות כבר וזה עצבן
אותו. אז היא התקשרה ואמרה שהיא יורדת עכשיו.
"יש בי תכונה מאוד לא טובה" קשה שובר את השתיקה ששררה מאז
הטלפון של סוניה, "אני נוטה לעצבן את עצמי..."
"למה אתה מתכוון?"
"אני כל הזמן חושב דברים כמו מה יקרה אם היא תצא עכשיו עם
מוסקוביץ' מהמעלית, והוא ככה יבוא ויעה פוזות, ואני אקרע לו
ת'צורה...ושתבין, אני תמיד עושה את זה בכל דבר, סתם אנרגיה
מיותרת..."
"אתה צודק, חבל..."
"יש שני דברים שאני יכול לעשות עכשיו...אני יכול לומר לה שנמאס
לי מכל האיחורים וההתנהגות שלה ולהגיד לה יפה שלום, אבל גם אם
לא אז אני אלמד אותה קצת איך להתנהג, כי באמת שזה לא בסדר..."
"לא, תשמע, אל תיפרד ממנה על דבר כזה..."
"זה לא רק זה, זה תמיד ככה, נמאס לי מזה!"
"הבנתי..."
"תשמע בנאדם, אתה כבר צריך ללכת, לא רוצה שתאחר בגללי..."
"אחי אם אתה רוצה אין לי שום בעיה להישאר, אז ייחכו לי קצת!"
"לא עזוב בנאדם באמת שאין בעיה!"
"אוקיי, בסדר, ביי ובהצלחה!"
ואני הולך. מצית את ה-אם.אם האחרונה שלי, ובדרך היא נופלת לי
מהיד. כישרון.
ואני הולך לי בדרך לעוד פגישה סתמית עם החבר'ה, חושב כמה קשה
יהיה בעצם עצוב אם הם ייפרדו, כמה הוא באמת לא מבין איזו אהבה
יש לו כלפיה, אבל מצד שני כמה זה יהיה נוח שסוף סוף נוכל אני
וסוניה להיפגש אצלי בבית כשכל האורות חשוכים ורק קולה של הזמרת
בסטריאו מלווה אותנו ברגעי ההתעלסות, מבלי להצטרך להמציא כל
מיני סיפורים על נסיעות לירושלים עם מוסקוביץ'.