[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איריס פלקס
/
פינה בלב

יום אחד קמתי בבוקר והרגשתי כאב מוזר בחזה. מיששתי את האזור
וגיליתי בליטה שלא שייכת לשם באופן נורמאלי... בליטה בדיוק
באזור של הלב. אמרתי לאימא שלי שכואב לי בחזה והיא אמרה שהתקף
לב זה בטח לא, כי אני צעירה מידי, ואם זה לא התקף לב אז זה בטח
לא חמור ואם זה לא חמור אז למה אני מטרידה אותה בכלל...
בדרך כלל אני מתייאשת, אבל התעקשתי. משהו לא היה בסדר ודאגתי
מאוד. כשהיא הבינה שאני רצינית היא אמרה שאם זה לא עובר תוך
יום יומיים נלך לרופא. זה לא עבר.
אז הלכנו לבית חולים. עשו לי כל מיני צילומים וכיוונו עליי כל
כך הרבה קרניים רדיואקטיביות שאם לא הייתי חולה קודם, עכשיו
בטוח מתפתח לי איזה סרטן... הרופאים לא מצאו שום הסבר הגיוני
לבליטה, שבינתיים כבר הפכה לדיירת קבע. אמרו שפיסית הכול תקין-
חוץ מהעובדה שיש שם בליטה. באמת חידוש.
ניסו הכול. נתנו לי כדורים, סירופים, אנטיביוטיקה... שום דבר.
אני והבליטה נותרנו בגדר תעלומה.

עם הזמן התרגלתי אליה. כבר כמעט לא הרגשתי שהיא שם. היו קצת
כאבים פה ושם, אבל לא משהו רציני. אך כשהכאבים החלו להתגבר
אימא החליטה לקחת יוזמה ושלחה אותי להומיאופת, כמוצא אחרון.  

נכנסתי לקליניקה שלו. התיישבתי. הראיתי לו את הבליטה. הוא לא
חשב פעמיים ושאל: "יש לך חבר"?
לא הבנתי את פשר השאלה, אחרי הכל הוא היה מבוגר, בשנות הארבעים
לחייו ע"פ הערכתי... אבל לקחתי את זה כמחמאה.
עניתי בהיסוס שהיה, אבל נפרדנו...
-"מתי"?
-לפני 3 חודשים בערך
-"אהבת אותו"?
-כן, מאוד...
-"והוא"?
-הוא כנראה פחות...
-"עדיין חושבת עליו"?
-לפעמים...
אני מבין, אני מבין... הוא גרד את מצחו במקום שבו הייתה קרחת
קטנה... ואז אמר: "הבעיה שלך היא שפשוט אין לך יותר מקום"!
"אין מקום?!", סיננתי בשקט, בטוחה שלא שמעתי טוב והוא בעצם
אמר, כמו כל הרופאים,  איזה שם של מחלה בלטינית, כזה שאתה
אפילו לא מנסה לבטא. "בעיה נפוצה ביותר", אמר.  משראה שאני לא
מבינה, הוסיף: "בלב, אין לך יותר מקום בלב"!
עדין לא הבנתי.
"אני רואה את זה כל הזמן. אתם הצעירים בעיקר... מנסים לחוות
הכל בבת אחת"! הוא הישיר אליי מבט אבהי והמשיך, "כל מה שעברת
בחיים נשמר אצלך בלב, הרגשות, הזיכרונות. לכל אדם שיקר לך או
שהייתה לו משמעות כלשהי בעינייך, משמעות מעבר לידידות,  שמורה
אצלך פינה בלב." הוא הביט בי והנהנתי בהסכמה. "אבל בלב יש רק
מספר מסוים של פינות, הוא לא אינסופי- ואצלך חביבתי פשוט נגמר
המקום!
אני די בטוח שהפרידה האחרונה היא ששברה את גב הגמל... הלב שלך
מסמן לך שהוא צריך מנוחה ילדתי... לא צריך לשמור הכל בלב, או
בבטן...לפעמים כדאי לתת לעצמך לשכוח, להרפות, לפנות מקום
ופינות בלב לאנשים חדשים."
חשבתי קצת בשתיקה. הוא חיכה שאגיד משהו.
-"אז... הממ... כל מה שאני צריכה לעשות הוא לשכוח? וזהו,
הבליטה תיעלם?"
-"זה לא בדיוק לשכוח. יש אנשים שאת שומרת בזיכרון. שם המקום
מתפנה אוטומטית עם הזמן. אבל יש אנשים שאת שומרת בלב. שם את
צריכה לפנות מקום- כל החברים הישנים, קראשים למינהם, אהבות
ילדות חסרות משמעות... להתנער מהעבר, כדי שיהיה לך מקום
לעתיד."

ובכן, כך עשיתי, והבליטה אכן נעלמה. הומיאופת- אבל יודע מה הוא
מדבר.  אמנם לקח קצת זמן, אבל אין זכר לבליטה.
חבל... כבר התחלתי להתרגל אליה. אפילו נתתי לה שם- בלה. בליטה
מחבר העמים...
ת'אמת, אני קצת אתגעגע אליה. אבל אפילו שהיא איננה, אני תמיד
אשמור לה פינה בלב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בז'!

פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/9/03 2:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איריס פלקס

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה