אתה מחייך אלי ומחבק אותי,מביט בי...ושוב מחייך.
ואז אני מחייכת חיוך דבילי
ומתחילה להביט בכל מקום אפשרי,מלבד בך.
אתה מכיר אותי היטב,קורא אותי כמו ספר
אז איך זה שאתה לא מסוגל לראות שאני אוהבת אותך?
אתה יושב מולי או לחילופין,בצד השני של השפופרת
אני מספרת לך על החבר החדש,
אתה מספר לי על האקסית
או על ההיא ששכבת איתה רק אתמול.
אנחנו שותקים.
אח"כ ממשיכים בשיחות חולין ובאיך עבר עליך היום?
אף פעם לא מביאה את עצמי לומר לך שהתאהבתי בך.
אני ממשיכה להפיל גברים אחרים ברשתי,גורמת להם להתאהב בי,
אני מנסה לאהוב אותם,אך לא משנה עם מי אני נמצאת
אני תמיד רוצה שזה תהיה אתה.רק אתה.
אני חושבת לעצמי שכנראה זה אחד הדברים שלא אמורים לקרות.
ושואלת את עצמי אם עלי לשמוח כי אנחנו חברים כל כך טובים,
או שמא עלי לבכות כי זה כ-ל מה שנהיה?
מצטערת שהתאהבתי בך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.