עוד מאז שאני כזה קטן אני זוכר אותנו יחד. אני ומשה. תמיד
היינו ביחד. לא משנה מה, ולא משנה איפה.
איך תמיד משה היה בא ואומר לי "וואלה... שיחקת אותה, אחי" ואני
הייתי גאה בעצמי כאילו שעשיתי משהו כזה גדול. ושלא תחשבו חס
וחלילה שזה לא היה הדדי או משהו, כי הוא בעצמו אמר לי שהוא
נורא שמח לשמוע שאני גאה בו. באמת.
תמיד ישבנו אני ומשה בגינה, ליד הבית, שנינו על סיגריה
ומסתכלים על בחורות. וכמה דפוק שזה כי לא היו בני 16 מחורמנים
שלא עשו את זה, תמיד הכי נהניתי לעשות את זה איתו. ולא משנה
מה... תמיד הוא היה תופס לו מבט על איזה כוסית, ואז הולך
ומתחיל איתה. זה אף פעם לא הלך לו, אבל זה תמיד הצחיק. ויום
אחד הוא לימד גם אותי לעשות את זה.
לפעמים אפילו היינו הולכים על המכוערות. לא היה איכפת לנו ללכת
על מכוערת אחת מחוצ'קנת. העיקר שיש לה חזה בומבות כזה, ותחת.
הא וגם כוס-כדי שיהיה לאן לדחוף.
עוד בזיון הראשון, אני לא אשכח איך משה בא אליי ואמר "וואלה
עידן... כל הכבוד!". לא רק שתפסתי את הכי כוסית של השכבה, זאת
שכולם רצו, זאת שהייתה הכי קשה להשגה, וזאת שהייתה עם הציונים
הכי גבוהים בסמסטר, אלא גם שהיא אשכרה התאהבה בי.
האמת היא שאני יודע, שמשה היה גאה גם בעצמו. הוא ידע שזה
בזכותו. הוא ידע שרק בזכותו אני יודע איך לתפוס כוסיות. והוא
לא קינא לשנייה, למרות שהוא היה מת להשיג זיון עם החברה שלי,
אבל הוא ידע שכל מה שאני - בנוי ממנו, אז לא ממש היה לו
איכפת.
אבא של משה אמר לו יום אחד שיש בנו משהו; "אתם... יש בכם משהו.
אני אומר לך, ילד... אתם עוד תכבשו ת'עולם". ומשה היה מופתע כי
עד שאבא שלו מחליט להתייחס אליו, הוא אומר לו משהו שגם אם משה
ממש יתאמץ הוא לא יצליח להבין.
אנ'לא אשכח איך בגיל 17 וחצי, כמעט לפני צבא משה בא אליי ועושה
לי: "שמע אחי... אנחנו עפים מפה, וכמה שיותר מהר!" אני שלא
הבנתי מה הוא רוצה רק ארזתי תיק, לקחתי כסף והשארתי פתק לאלעד,
אחי הגדול שאני לא יודע מתי אני אחזור ושלא ידאג לי. האמת
שידעתי שהוא לא ידאג, אבל בכל זאת... אם אין אבא ואמא-אז לפחות
יש אותו.
אני ומשה לקחנו ת'מטוס הראשון שיצא, והגענו למכסיקו. לא היה
לנו שמץ של מושג מה אנחנו עושים שם, אבל משה הסביר את זה בטענה
ש"לפני הצבא חייבים לעשות מסע עם החבר הכי טוב שלך בעולם, כי
אולי לא תפגוש יותר. ת'מבין?!". והכי מפחיד שבאמת ככה זה היה.
לא נפגשנו יותר. משה מת, באיזה אימון בצבא. אני, דרך אגב...
התחתנתי עם הזיון הראשון שלו, שעד היום אבא שלו אומר שיש לנו
עתיד טוב ביחד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.