אז חשבתי שהגעתי למשהו
סוג כלשהו של אושר
עשיתי מעצמי משהו
אבל אותם זה לא מספק.
אם אני לא עושה הכל,
בזמן שהם לא עושים כלום
זה לא טוב מספיק.
אז מצאתי עבודה.
הרווחתי כסף.
אפילו מימנתי את עצמי לאיזו תקופה.
אבל לעודד אותי לעצמאות זה דבר אחד.
כשאני עצמאית זה כבר דבר אחר.
אין לי כלים להתמודד איתם ועם עצמי.
כשאני מנסה למצוא דרך להשיג את הכלים או מבקשת עזרה
סוטרים לי וצועקים וכועסים עליי
כי, הרי, אני עצמאית -
משמע - אני צריכה להשיג אותם לבד.
אבל אז אני צריכה להתנהג בעצמאיות
ושוב כועסים.
והמעגל לא נשבר.
עד אותו ערב.
אותו ערב היה מואר.
שנים שלא היו כל כך הרבה כוכבים בשמים,
כאילו חיכו לי. הזמינו אותי.
אפילו ברחובות העיר שבגלל כל האורות לא רואים אותם -
אז ראו.
הם מעולם לא זרחו כל כך חזק. בשבילי.
אז כשמצאו אותי שוכבת באמצע הרחוב,
עם בקבוק הבירה וכדורי השינה ריקים,
הבינו שעליי כבר לא יהיו יותר לחצים.
אני עכשיו עם הכוכבים.