1.
שלשום באחת לפנות בוקר,
קרה לי מקרה דיי מוזר:
יצאתי לגג לשחק פוקר,
ואז, באלוהים, ראיתי חייזר!
חייזר אמיתי, לא צעצוע,
עב"מ עם חיוך של נהג מונית,
האם יתכן שזה תעתוע?
אני באמת בחורה חולמנית.

"הלו, ביז'ו!", צעקתי בחן,
אם הוא חייזר חמוד הוא ישמע,
ואז ייקח אותי אל חייזרייה,
יחד נעשה בחללית מלחמה.

2.
לפתע שקלתי שנית תגובתי,
לא כל החייזרים בונבונים,
חלקם אולי אף ירצו במותי,
ואז ישווקו גופתי להמונים.
שורות שורות יתאספו הרובוטים,
גוף מבריק ומבט של מאט,
את הטקילה יביאו בשוטים,
ועורי השדוף יהפך למקומט.

"אוי, ביז'ו!", זעקתי בפחד,
כל השיזוף התבהר והלבין,
הוא לא ירצה לעשות איתי מוצארט,
בטח גם לא נעשה מסובין.

3.
הפעם הייתי יותר מתוחכמת,
את העסק בחנתי בטונות שיקול,
מרוב חשיבה כבר יצא לי קמט,
כאוס הרסני במערכת העיכול.
יצור קיברנטי זה קצת כמו גבר,
שונה ומאיים אך מטומטם וחלש,
ואם החייזר מקומו בקבר,
זגור ובטוח שיהיה לי צל"ש.

"גרר, ביז'ו", לחשתי ברטט,
רגליי נפתחות כזונה ויאטנמית,
שיניי חשופות כנמרה בכלוב,
ושיק סמי-פורני כשל עב"מית.

4.
לא ניכר על פניו עד מאוד התלהב,
למען האמת, הוא היה דיי בשוק,
הכיצד זה בי לא יוכל להתאהב?
האם הוא חייזר, קוקסינל או בוק?
לרגע נגעתי, לא אכחיש,
ראשי המושחז כבר תכנן מזימה,
להיות לא מושכת זה עסק ביש,
קצת כמו לכתוב למכולת רשימה.

"אממ, ביז'ו?", שאלתי בחשש,
בפעם הרביעית כבר מובן הפרינציפ,
"זה לא שמי", הוא מיהר והשיב לי בשטף,
"מעתה תקראי לי טירצוגנפטיפ".

5.
כל-כך התרגשתי אך נותרתי קפואה,
אני לא מעוניינת עליו לוותר,
הוא חי חללית ואני בבועה,
יחד ברור שאין מה לקטר.
את שאר הסיפור אאלץ לצנזר,
אנשים עם לב חלש יתפגרו,
נשים בהריון וודאי ירצו להתנזר,
ילדים בלי גיל 18 פתאום יתבגרו.

"ביז'ו שלי?", לחישה אחרונה,
טירגו מוכן שאמציא לו כינוי,
שם כזה ארוך לדבר כזה קטן?
פרת-משה-רבינו, תקשיבי לעינוי!

6.
בשלב זה הוא צבע אותי זהב,
ספריי זול מהתחנה הישנה,
הוא אמר "מיאו" ואני עניתי "הב",
יש לו מזל שלא קרא לי שמנה.
כי זו, אתם מבינים, הבעיה עם חייזרים,
אין להם הרבה טאקט בשפה,
שנינו ביחד זה זוג מוזרים,
הוא היפיוף ואני הגופה.

"ביז'ו, קיס קיס" -  נהמתי לו בלילה,
ממש לפני ש"זה זמן לשון" התחיל,
"קיס קיס, ביז'ה" - הוא ענה לי ברעם,
"זה זמן לשון, ואז להשחיל".