אש בוערת, רעש של עוד ענף נשבר, קולות פריטה על גיטרה ומנגינה
מוכרת שבקושי מגיעה לאוזניה, מנגינה שהיא יכולה לחבר לה מילים,
מילים שכולם מכירים. נו באמת זה השיר מהרדיו. וקלת של שירה,
קולות של בנים ובנות וקולות של גיצי אש שעפים, וריח תפוחי אדמה
מתבשלים. והנה השיר נגמר והיא לובשת את החולצה, ומתחבקים
וחוזרים בחזרה. הגיטרה שוב נשמעת והנה עד ענף נשבר ומכולם רק
היא לא שרה. היא עוד בצד יחד איתו, נושמת איתו, נושמת את הריח
שלו. אצבעותיה לוחצות על גבו החשוף והוא זז לאט, מתאים עצמו
לנשימות המהירות שלה. הם בתולים שניהם למרות שהם חשבו על זה
הרבה והיא גם עכשיו חושבת שאולי כדאי, הרי יש לה קונדום בתיק
וגם לו יש בארנק-היא ראתה באוטובוס כשהוא ניקב עליה, אחז בידה
עד שמצא מקום לשבת. החשיבה שלה שוב נקטעת, כשהשיר נגמר הוא
מלטף את שערה והיא כל כך יפה עכשיו באור האש, הלשון שלו מדברת
איתה והיא נענית לו והיא גם עונה, הם מנהלים שיחה שלמה
שמסתיימת כשהגיטרה שוב מנגנת, הוא זז לאט בהתחלה ואחר כך מהר
ואז ראה שהנשימות שלה הן לא רק הנאה אלא גם כאב, הוא מתגלגל
מעליה "את בסדר?" היא שתקה הנשימות לא נתנו לה לדבר, היא חיבקה
אותו, הרגישה את אבזם המתכת של חגורתו על בטנה החשופה, לחשה לו
"כן" לתוך עורפו והוא צחק.
היא גמרה פעמיים, היא תמיד גומרת, הוא פשוט לא מוכן אחרת. "הוא
מאלה" זה מה שליפז תמיד אומרת, ואז היא מסבירה את התאוריה שלה
על הבנים הבתולים שחושבים שלספק בנות זה ה"דבר" בחיים. ליפז
כבר לא בתולה. כשהיא סיפרה לו פעם אחת אחרי שהיא גמרה הוא
הסתכל לה בעיניים ואמר לה שהוא לא עושה את זה כי זה נותן לו
להרגיש גבר אלא שהוא עושה את זה כי הוא אוהב אותה, והיא נישקה
אותו מן נשיקה עדינה, נשיקה של תודה ובראש היא ריחמה על ליפז
שכבר לא בתולה כי היה לה חבר מבוגר שזיין אותה וזרק אותה.
אמא שלה אוהבת אותו, גם אבא שלה שבדרך כלל מתנגד שתצא עם בנים,
כל פעם אחרי שהוא אוכל אצלה אמא שלה אומרת "אם לא הייתם בני 16
הלוואי שהייתם מתחתנים מחר". ונטע מסמיקה ואבא שלה צוחק ועמית
צוחק ומסמיק איתו.
הם הכירו בחוג לדרמה, הם שיחקו שני אחים בהצגה. הם ביחד חודש
וארבעה ימים, הנשיקה הראשונה שלהם היתה כשהוא סיפר לה על אחיו
הקטן שהתחיל ללכת. היא כל כך שמחה שהוא אוהב ילדים , היא ילדה
יחידה שתמיד רצתה אחים. היא רכנה עליו ובעצם היא כיוונה ללחי,
אבל קואורדינציה זה לא הצד החזק שלה והיא פיספסה... היא הסמיקה
והוא ליטף את שערה, מאז היא למדה להכיר את הליטוף שלו, המרגיע,
זה שאומר אני מצטער, זה שאומר "זה בסדר" ואת זה שלא אומר כלום
ואותו היא הכי אוהבת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.