נעה נפש / נסעתי לפלשתין |
עצובה היא הייתה
שפופה ומחרידה
זקן לבן ארוך הדביקו לה
ומעט צמחייה מיובשת
ילדים נפוחים מרעב הרימו אליי
עיניים ויד חמושה
ולא ידעתי אם לבכות
או לברוח
אז ניסיתי להרעיד בכוח את היסודות
הרקובים שלה,
בכל כוחי ניערתיה
ולא התנפנף משם אפילו
גרגר אחד
מטנק.
"את כ ב ו ש ה.
לחשתי לה.
ושתינו ידענו זאת"
והיא שוב הביטה בי
דוממת מתמיד.
( סתם פיסת ארץ
שופכת ונשפכת
נוטפת זולגת
גועשת ושוצפת
דמים. )
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|