(כל הדמויות הן פרי דמיונו המקורי של הכותב ואין בינן ובין
דמויות חיינו כל קשר אמנותי או מקורי או מכוון או אחר)
(המחבר לא זכה לקבל את רשותה של סי לפרסם את היצירה ולכן מדובר
כאן בשם בדוי, כמובן, פרי דמיונו הבדוי של הכותב)
(אם במקרה חס וחלילה, יזהה אדם את עצמו או את חברו ביצירה,
בגלל פרטים דומים לאלו שאירעו בחייו שלו, הדבר מקרי לחלוטין
ולא היתה כל כוונה לחבר את הכתוב לאנשים חיים, יקרים ונפלאים
וטובים בינינו. לכן המזהה את עצמו או את חבריו ביצירה לוקח על
עצמו את מלוא האחריות להזדהותו זאת. כי לא היתה כאן כל כוונה
ליצור דבר המחובר עם החיים וקשור אליהם ובוודאי לא להפריע
שלוותו של מישהו. להיפך)
פאראפסיכולוגיה חתולית / (לא סיפור קצר)
לא אני התחלתי איתך. אני ישבתי על הספסל והאכלתי חתולים. את
עברת וחייכת אלי. אמרת שלא זכרת את החיוך הזה. איך זה ייתכן,
האם להאמין לך?
לא אני התחלתי איתך. אני ישבתי על הספסל ליד תחנת האוטובוס. את
עברת, אני דיברתי במכשיר הנייד, ואת חייכת אלי. מה אומר חיוכך
החם, המקסים והנעים מכל, שאינך זוכרת אחר-כך?
לא אני התחלתי איתך. עברו עשרים וארבע שעות בלבד, את שוב עוברת
לידי ואת כל-כך בטוחה בעצמך. אני רק שואל אותך: "האם שיבא
פוחדת מחתולים"? ואת אומרת "כן". ומאז אני מנסה להוכיח לך
ששיבא איננה פוחדת מחתולים כלל. גם את כבר לא פוחדת משיני
חתולים.
לא אני התחלתי איתך. אחרי ששאלתי אותך אם הכלבה שלך פוחדת
מחתולים, לא שאלתי אותך דבר וחצי דבר, את נשענת על הגדר והמתנת
שאשאל אותך עוד שאלה. בטח תגידי לי שגם את זה אינך זוכרת. היית
כל-כך בטוחה בעצמך. ואני ליבי, ליבי, כבר לא ידעתי את ליבי.
לא אני התחלתי איתך. שוב חלפו עשרים וארבע שעות בלבד, גם
בשבילך השעות הקטנות של הלילה הן ארוכות-ארוכות. את שוב עוברת
לידי ואת כל-כך יפה, את עוטפת את גבך עם הגיטרה ואנחנו מדברים
והאור שבא ממך אלי כל-כך גדול שאני לא יכול להפסיק לדבר איתך,
והמילים שיוצאות מפיך כל-כך נעימות. סינוורת אותי, איך את עושה
זאת, איך? כמה צעירים מבית-ספרך כבר הפלת למשכב?