כמה פעמים שמעתם את המשפט "אל תדאגו, יהיה בסדר"? כנראה שאנשים
פשוט נולדו עם הידיעה, שאחרי הרע יהיה טוב. זה מה שגורם לאנשים
להמשיך, זאת התקווה שהחרא יעבור, שהגלגל יתהפך ושנצא מזה.
שכנוע עצמי.
ומה אם ישאר רע? ומה אם יום אחד הטוב פשוט יפסיק לבוא? מה אז?
נקווה שהיום הזה עוד רחוק. בנתיים, אלפי אנשים ברחבי העולם
משכנעים את עצמם או את החברים שלהם ש"יהיה בסדר". גם לשכנע
אחרים זה בעצם לשכנע את עצמך, במובן מסוים. אם הטוב לא יבוא
לאחרים, איך נדע שהוא יבוא אלינו? זה כבר מפחיד מדי. הטוב יבוא
להם. וגם לנו. יהיה טוב. שכנעתי אתכם?
מוזר שזה לא ההפך, שאנשים לא מתייאשים כשטוב להם. אם אחרי כל
רע בא טוב, אז אחרי כל טוב בא רע, לא? או שזה עובד רק בכיוון
אחד?
כמו שאמרתי, אנשים משכנעים את עצמם - הטוב ישאר, הרע יעבור.
בסדר, מה שתגידו. קצת נאיבי, לא? הייתי מצפה מהם לקלוט אחרי
כמה פעמים את התהליך הלא מאוד מסובך הזה של טוב-רע-טוב-רע.
אחרי הכל, אנשים הם יצורים די אינטלגנטים. או שהם רק משכנעים
את עצמם שהם כאלה?
מה שאני רואה זה שנוצר פה מצב פרדוקסלי לחלוטין: אנשים שעכשיו
הם בדיכאון צריכים להיות מאושרים, כי אם הם רק יחכו קצת, ממש
עוד מעט, יהיה טוב, והאנשים שעכשיו מאושרים וה"טוב" שוכן אצלם
צריכים להיות בדיכאון, כי הנפילה ממש מעבר לפינה, זה רק עניין
של זמן.
אז קחו את העצה שלי, תהנו מהרע, כי עוד מעט יבוא טוב. ומה עם
הטוב? תהנו ממנו, כי טוב. קצת שכנוע עצמי לא הרג אף אחד.