כל המגניבות הצהבהבה- אדמדמה הזאת
מירקרקת לה אל מול עיניי הצורבות.
ואני בצד, כמו 'המוצר שמנגד'
בפרסומת לאבקת כביסה.
תמיד דהוי, תמיד אפור, תמיד מוכתם,
שיהיה קל לדוגמנית לבחור.
ותמיד יש ביקורת ותמיד יש מילים,
אך מהו התוכן? ובמה אנו שונים?
וכולם בתסרוקת וכולם בחולצות הדוקות
ורק אתה מהלך לך בתוך מכילות סגורות.
מוגן מהצבע, קטן מול ענק, לא רוצה לצאת
החוצה, אבל נכנע למחנק.
ויום אחד הכל כאן ימס,
בחום הגבוה של תנור משוכלל.
וכולם ישפכו משלולית לאגם,
צבע אל צבע, יזרמו אל הים.
וההרים עוד יפלו, הטבע יברח,
השמש תנשק, 'לילה טוב', אל הארץ
והכל כאן יתחיל מחדש.