גיא הוא בחור צנום וגבוה, גבו כפוף מעט וראשו מוטה כלפי מטה
כמו חושש לפגוש במבטו של מישהו ואולי לקבל איזו מכה ניצחת, אך
הוא לא נטול חן לגמרי.
יש לו עיניים ירוקות נוצצות ואף קטן וחזק, לסתו משוטטת היטב
ופניו רציניות, אך עם קמצוץ של חיוך מבוייש שניתן לראות רק
ברגעים מיוחדים, כמו עכשיו, כשחברו נמרוד, והוא סגורים בחדר
ילדותו אחרי שבת ארוכה מידי, בה שמרו על ריחוק שגרם לשניהם
תחושה של מחנק...
גיא פותח את החלון כדי להכניס קצת אוויר סוף סוף והחדר הקטן
גורם להם לנוע במעין ריקוד קסום שרק הם מכירים, הם לא נוגעים
אחד בשני אך המרחק בניהם הוא כה קטן שכל תזוזה מעלה את רמת
המתח שיש בניהם, הם מחייכים לרצפה בבושה מקסימה והחיוך עולה
מעלה מעלה אל ליבותיהם.
הם לא מחליפים מילה כמו מפחדים להשתמש בדיבור שפגע בהם כ"כ,
והם גם לא צריכים, הם יודעים כבר מה כל אחד מרגיש וחושב
והתיאום בין שניהם מדהים.
אחרי שכל השבת הם היו רחוקים אחד מהשני כי לא רצו לפגוע או
לעורר את זעמם של בני המשפחה ע"י הבעת אהבתם בפומבי, הם
מתענגים על הרגעים השקטים האלה שבהם הם לבד בחדר, אורזים יחד
את בגדיהם במזוודה אחת, ולשבריר שניה אצבעותיהם נוגעות, ובמבט
רועד הם מעיזים להרים את עיניהם ולראות את הפנים המוכרות
כ"כ...
אין דבר עצוב יותר מהמבט שלהם כעת. האהבה העצומה שיש באוויר
שמתעצמת עם כל מגע, יחד עם התחושה שהם עושים משהו אסור,
מלוכלך. חטא.
לגיא נמאס מהתחושה הכובלת הזאת והוא אוחז בידו של נמרוד בחוזקה
ומאמץ אותה אל ליבו.
הוא מביט לאחור חצי מתוך הרגל חצי מתוך פחד ולוחש: "די".
נמרוד מחייך אליו בעיניים מלאות נחמה ומתקרב אל פניו של
גיא:"די", לוחש גם הוא.
והם עומדים כך דקה ארוכה, מביטים עמוק אחד אל תוך השני
ומחייכים בלב נרעד, פניהם נמלאות אודם כשגיא מגשש באצבעו על
פיו של נמרוד, ונושך את שפתו שלו.
גיא מתקרב עוד קצת אל נמרוד ושניהם רועדים, הם נושמים יחדיו
ורק אז מעיז גיא לנשק קלות את נמרוד.
בעיניים עצומות ובגוף מלא צמרמורות נענה לו נמרוד והוא מנשק
אותו בתשוקה עזה.
ולרגע, כל החומות שהיו בניהם, כל החששות, הקללות, ההורים,
המשפחה, הכל נעלם ויש רק גיא ונמרוד שהם אחד.
מתנשקים באומץ בבית הוריו, וגיא יודע עכשיו יותר מתמיד שהוא
אוהב אותו, וידיעה זו נחרטת בליבו ונשלחת אל נמרוד שמרגיש את
הקרבה העצומה והחום והאהבה ללא מילים.
אהבה סמויה, בסתר, בשקט בשקט.
איש לא יכול לשמוע את מה שליבותיהם משיחים זה לזה, את כל רגשות
האהבה שקשורים בחוט דק דק שעם כל רגע נעשה עמיד יותר.
לפתע,
הכיפה של גיא נשמטת מראשו והוא נפרד מנמרוד באינסטינקט של
בהלה.

גיא נאנח ודמעות בעיניו, נמרוד משפילו מבטו בייאוש...
גיא מתכופף להרים את הכיפה ונמרוד מסדר את שלו, ושניהם עומדים,
במרחק נגיעה, מבטיהם מושפלים ולכל אחד מהם כיפה לבנה של שבת על
הראש.
נראה כאילו עומדים הם דום. מעין דקת דומייה לאהבתם שלא תמומש.
החוט הדק הזדעזע מהניתוק הפתאומי בין שני הללבבות המושפלים אך
הוא לא נקרע, הוא כבר רגיל,
הוא רק יצטרך להתמתח קצת, כתמיד.