אני זוכרת איך פעם הכל היה מלא בי ולאן שלא הסתכלתי ראיתי
אותי, אני לא יודעת מה קרה בדרך, אבל פתאום יש פחות אני ויותר
אתה, יותר אנחנו, פתאום אני מדלגת על כל השלוליות ושרה כמו
איזה מפגרת, הכל בגללך, אני מחייכת רק בגללך, למרות שהפסקתי
לשיר, זה פשוט שאין לי צורך יותר, כי הכל עכשיו ריק במין שקט
נעים כזה. אפשר להגיד שהכל ריק במשהו כמו שהכל מלא במשהו? אז
הכל ריק בך, בגללך, והייתי אני של פעם, שארזתי ושילחתי יחד עם
הנדודים שאין לי בהם צורך עוד, כי הכל עכשיו שקט, והכל נרגע
וצבוע לבן, וכבר לא עופרת, רק לפעמים עוד סופרת כבשים, כשאתה
במקום אחר ואני שוב לא נרדמת, ואני יכולה להסתכל עליך כשאתה
ישן, ונגיעה קלה מהשלווה שלך נוגעת בי, ואני כבר לא נחנקת ולא
נלחמת על האוויר, והחיים, והמקום, והמיתה והשינוי, שפשוט קרה
מעצמו כשהופעת. אל תלך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.