הוא מתעורר בלילות. הולך בצעדים מהירים, בטוחים. מתיישב במקומו
הקבוע. מסביבו אישונים סדוקים, שמות שגזל. עיניים שהפך
לשחורות. לבבות שבורים.
הפרצוף שלו מתעוות. הוא מצא טרף. היא תבוא אליו. הוא יצווה
עליה לבוא. בלי מילים.
הוא מרותק לכיסא. גיהינום שיצר לעצמו. להבות יזומות. נשרף.
"תלך מפה."  
הוא יזרוק אותה לקיר. היא תריח אלכוהול וזהב. הוא לא ייראה
אותו. הוא לא רואה אותה.
הוא ינצל את כל כוחו. מכשף. הוא לא ירחם. חזק.
"אתה כל כך חלש".
הוא יגיד לה ללכת. יסתכל בראי. לאן הוא נעלם?
שמש של חמסין זורחת בשמי תל אביב, העיר המכוערת-המקסימה ביותר
בעולם.
קרניים בוהקות מאירות פיסת נייר חרוכה.
"האהבה היא אמא טובה". כתב לפני שנירדם.