פתאום הוא ניגש אלי והוא אומר לי אני הולך לעוף. אמרתי לו כן,
תעוף לי מהעיניים. הוא אומר לי, לא, באמת אני הולך לעוף.
תראה, השבתי לו, עם כל ההתראות שיש עכשיו על פיגועים לא תשיג
אישור המראה, וחוץ מזה חבל על הזמן והכסף, וחוץ מזה, מאיפה אתה
רוצה בכלל להמריא?

משם, הוא הצביע לי על שלט הפרסום WOW של בזק, מתוך העיגול של
ה- O.

אחלה, אני כאן, אמרתי לו. מה היה לי לעשות, גם ככה אני יושב עם
דוד על בקבוק בירה בשעות האלה, לפחות שיהיה אינטרקציה... אה,
כן, אטרקציה.
בקיצור, אני רואה אותו בתוך העיגול, שעה - לא קופץ. בהתחלה
נבהלתי כשראיתי אותו עולה למעלה, אמרתי לדוד נראה לי צריך
לקרוא לאמבולנס, דוד עושה לי מתערבים שהוא לא קופץ... ואני
הבטחתי לאישתי זהבה שאני יותר לא מתערב, מאז שהפסדתי את הפיאט
היא עצבנית. אבל הפעם היתה לי הרגשה  טובה ואני ככה... ז"א...
כאילו איך שאני בא לשים ת'כסף פתאום הוא יורד בחזרה. שאלתי
אותו: נו מה, איבדת קשר עם נתב"ג? הוא אומר לי שהוא לא מוצא שם
את החיבור שלו, יש לו חיבור יותר חזק על הגשר. מה איזה גשר?!
הגשר שמעל איילון, של הרכבת. תשמע, אקיצר הבחור עולה על המעקה
הכחול פורש ידיים לצדדים, כמו בקרטה קיד, וקופץ. דוד הכושי
נהיה לבן. פתאום אני רואה אותו עף... מפה לשם, מעל המכוניות,
וכל הזמן הוא עוצם עיניים. בונ'ה הוא אשכרה טס.

חבל שהוא עף נמוך והמשאית מרחה אותו ככה, חבל. סוף כזה לא מגיע
לו. בחור נחמד דווקא, למדתי עם אבא שלו בכיתה א', גם כן מעופף,
הא, הא. וולק יכולתי להתערב עם דוד ולהחזיר את הפיאט, זהבה
הייתה מנשקת לי את הרגלים.

אז אתה רואה, גם אם תחשוב שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה זה לא
אומר שתוכל לעשות באמת.