"כל כך קטנה",
אתה אומר לעצמך
בקושי בת שש עשרה -
בקושי מטר שישים -
"אבל תראה את העור שלה"
אתה אומר לעצמך,
"תסתכל על העור שלה"
ואתה מסתכל והעור שלה נראה
כמו חליפה חד-פעמית תפורה מחלומותיו
של מעצב עילית גאון
וכל בגד אחר,
אתה יודע בוודאות קשה וכואבת
רק גורע מיופייה השרמוטו-פייתי
"ותראה איך היא רוקדת"
אתה אומר לעצמך
ואתה מסתכל עליה, רוקדת
ואתה משתנק מהיופי הזה
האגן הכל כך צעיר שלה
הבנוי בקפידה כל כך בארוקית
מתנועע וזז ונע וזע לכאן ולכאן ואתה  
מתחיל לקלל, כל ישותך נזרקת לצדדים עם האגן הזה והוא
עוד ירדוף אותך בחלומות,
אתה יודע,
וכבר באותו לילה מתחוור לך שצדקת,
מסתובב במיטה ונאנח במחשבות
מלוכלכות פחות ומלוכלכות יותר ומלוכלכות מאוד
ומלוכלכות כל כך עד שאתה מגחך, חושב שאולי בעצם אתה צריך להיות
מפיק פורנו:
"ותראה את פני המלאך שלה",
אתה חושב
"פשוט תסתכל"
ואתה מסתכל כי
אין לך ברירה:
החושניות הזאת שמה ללעג כל רגש אחר
כל מוסר וכל נורמה וכל חוק (מצער להגיד),
וכל אדם שאיננו מכיר אותה ומכיר בה
וכל שרמוטה צדקנית בת ארבעים, נגיד,
גם אם יש לה חמישה עשר תארים אקדמאים
וחיתוך דיבור תל אביבי ארי
וארגון גג ותנועת המונים ותמיכה רחבה בציבור
על הזין הפואטי שלי
אתה מסתכל וחולם-הוזה
כמה נהדר ייראו השפתיים שלה
מסביב לזין הבוגר והאחראי הזה שלך
כמה מלאת השראה תהיה ההבעה על הפנים האלה
כשהיא תנסה לבלוע עם עוד סנטימטר ועוד סנטימטר
עבה וארוך, מתמודדת בגבורה עם הקשיחות המפחידה שינפחו בך
גופה העירום, שדיה, הפטמות הקטנות הממוקמות בסימטרייה מזעזעת
בקצותיהם המשופעים כלפי מעלה, מעשה שטן, נדיבים ומדויקים כמו
פוסלו
באזמלו של מיכאלאנג'לו

המחשבה על כיבושה,
מבט בבטן שלה שנראית, אלוהים
כאילו לא טיילה עליה לשון תאוותנית מעולם כאילו
מעולם לא אחזה בה יד גדולה של גבר כאילו מעולם
לא הוצפה בזרע קילוחים קילוחים, לבן וצמיגי ומרחף כבטיסת
צילום,
כאילו יש לו כנפיים לדאות (שוב ושוב אתה מריץ את התמונה הזאת
בהילוך איטי)
מעל היצור הזה, נוחת היכן שיאבה,
הופך אותה דביקה וחלקלקה ומרצדת לאור שישה עשר נרות
אפילו יותר ממה
שהקוס בן השש עשרה בקושי שלה היה מקודם,
עדין שפתיים ותאוותן בדרכו הבהירה, ביישן ומהיר להסתגל למציאות
החדשה,
מתכווץ מסביב לאצבע המאושרת שלך
מריח כמו פנים של רכב חדש, עם הניילונים והכל  
נקיק תאווה צר, כמו שאומרות הקלישאות
אבל הפעם זה אמיתי - תסתכל -
וכשהדופק הולם ברקותיך
ובקצה הזין שלך שהיה צורח אם היה לו פה
וכשאתה מגשש לתוכו בקושי סבלני
אתה חושב, פתאום,
שהחיים מלאי השראה,
שהתרבות המערבית אכן מבטאת את הטוב והנעלה שבאדם,
שאתה אוהב את העם והמדינה והדגל,
וכווריאציה על נושא מוכר אתה הוגה והולם, הולם והוגה:
"אני מזיין משמע אני קיים",
אתה חושב "אולי, בעצם",
אתה אומר לעצמך,
"אולי בעצם אתה אקזיסטנציאליסט של הפות"
או אולי משורר הווגינות הגדול
אולי אתה תאורטיקן של התותה הנצחית
כל כך קטנה, בקושי בת שש עשרה,
בקושי מטר שישים
אבל אתה מאוהב ולאמיתו של דבר, אתה סוגד מעל ומעבר לחשקי המון
מתהולל
רק שאתה דוחה מחשבות כאלה כראויות לבני נעורים לבדם
ואתה חושב שאולי זה כמו שמיכאל מהחורבה אמר
"יש מגרש יש משחק"
ואיזה מגרש! בן זונה בר מזל שכמותך,
ואיזה משחק -
מי אמר שבנים לא אוהבים לשחק בבובות?