השעה היתה קצת אחרי חמש בבוקר. אני יצאתי החוצה אחרי שסיימתי
לתת הוראות לכושי שעובד במטבח. כמו בכל בוקר, גם הבוקר הגיע
האיש עם המטאטא ועם הפנים העצובות. טוב, נו, אני מניח שלמישהו
בן שישים שמנקה כל בוקר את הרחוב, אין סיבה לחייך יותר מדי.
זרקתי קצת לכלוך על הרצפה והסתכלתי על האיש עם המטאטא. חשבתי
שזה ישמח אותו קצת, אבל הוא רק הסתכל עלי חזרה עם הפנים
העצובות שלו, אסף את הלכלוך שזרקתי לו והמשיך לנקות את הרחוב.
כמו בכל בוקר, גם הבוקר הגיעו, כמה דקות אחרי שהאיש עם המטאטא
הלך, היונים שאוכלות מהמדרכה את הפרורים הקטנים שהאיש עם
המטאטא לא הצליח לאסוף. רק שבניגוד אליו, היונים דווקא נראו די
מרוצות מכל קליפה של בוטן שזרקתי להן. התישבתי במרפסת הכתומה
ליד ערפדית והסתכלתי על הנשמה הטהורה התורנית שמצליחה לשבור לי
את הלב עוברת את הכביש ונכנסת לפיצוציה ממול.

"אתה לא יודע כמה שאני שונאת את הבן אדם הזה. אף פעם לא אהבתי
אותו ועכשיו אני בטוח לא אוהבת אותו. הלוואי והאוטובוס הזה
ידרוס אותו. אני, באופן אישי, ארקוד לו על הקבר ואני מכירה עוד
הרבה מאד אנשים שיעשו את זה. תגיד לו שירד ממני ושפעם הבאה
שהוא מעיז לגעת לי בזין, אני דופקת לו את הראש בקיר". הסתכלתי
על האיש עם המטאטא שכבר הגיע לפינה של רחוב רש"י וחשבתי לעצמי
שאני כבר לא יודע מי יותר מסכן עכשיו, אני או הוא. אני לא יודע
מה בקשר אליו, אם הוא חרא של בן אדם שמגיע לו לנקות את הרחוב
כל בוקר, או שהוא סתם עוד עולה מרוסיה שלא הצליח למצוא עבודה
יותר טובה, ולמען האמת, גם לא ממש אכפת לי, אבל אני יודע שאני
איש טוב. נכון, אני שוכב עם בנים ולפי התורה זה אסור, וגם לא
אכפת לי מהאיש עם המטאטא יותר מידי, אבל בהחלט לא מגיע לי לשבת
פה בחמש בבוקר ולשמוע את ערפדית, שבשעות הפנאי שלה מנסה להתחיל
עם האקס שלי שעדיין לא התגברתי עליו, מאחלת מוות בדריסה לזה
שאני מאוהב בו ושעוד מעט אנחנו נלך לישון אצלי ביחד, למרות
שלפני שעה הוא עשה מין אוראלי בשירותים עם מישהו אחר, במסיבה
שלי, ממש מתחת לאף שלי, ואני הייתי מספיק עיוור כדי לגלות את
זה רק בעוד יומיים.

האמת היא שערפדית, שעד לפני שהיא התחילה לדבר עם האקס שלי היתה
ידידה לא רעה שלי, באמת אף פעם לא אהבה אותו. היא אפילו היתה
הכי משכנעת מכל גדודי האנשים שניסו להזהיר אותי ושהמליצו לי לא
להיכנס איתו לקשר אם אני לא רוצה להיפגע. "אתה עדיין לא התגברת
על האקס שלך והדבר האחרון שאתה צריך עכשיו זה עוד מישהו שישבור
לך את הלב", מה שאכן קרה. אז עכשיו אני יושב במרפסת במצב של
גסיסה נפשית מתקדמת, מחובק איתו מול הפרצוף של ערפדית, שחוץ
מהקטע עם האקס רק רצתה את טובתי, אחרי שהוא, שמסתבר שגם לא
אוהב את ערפדית יותר מדי, מצא את העובדה שהיא מנסה להתחיל עם
האקס שלי כסיבה מספיק טובה לרדת לה לנשמה בחצי שעה האחרונה,
ואני התמוגגתי מנחת מכל משפט פוגע שהוא ירה לעברה כשהוא שוב
במצב של שיכרות חסרת הכרה שמוחקת את הזיכרון של השעות האחרונות
כשהיא עוברת. נכון שכשהגענו למצבים אינטמיים, עדיין חשבתי על
האקס שלי, אבל משהו בי משוכנע שיהיו עוד ימים שבהם אני אגיע
למצבים דומים עם מישהו אחר ואז אני בטח עדיין אחשוב גם עליו...