פואטיקה בגרוש כבר לא עושה לך את זה.
אתה קונה את המשחק, אבל לא את הסנטימנטליות.
אתה דורש אמת ויציבות במסווה של נאמנות,
ואני מציעה טירוף, על מגש רעוע מתקוות וריקנות.
אתה שובק חיים בלהט,
ואני מתאבדת מהחום שבך.

אני שלך.

אני נאהבת עד לנקודה שבה המצפון שלי מכאיב,
ואז אני פוחדת מהצל של עצמי.
זה לא אתה, זה משהו באויר שלי שמרעיל אחרים,
ברגש תשוקה מזוייף והרסני.

הכל נפסק לי, נותרה רק דממה מקודשת.

פרחים הפסיקו לפרוח לי.
במקומם צומחים לי רגעים של התפכחות.
ילדים הפסיקו לחייך אליי,
כתחליף נותרו לי ניצוצות תאווה מימים של התחככות.

אני נאהבת עד לשניה שהכל הולך לאיבוד,
ואז אני נשברת מבפנים,
זה לא אתה, זה קטע באישיות שלי,
שלעולם לא תבין.

אמרת שכאבים זה רומנטי  בעיניך,
ושלמדת לשחק את המשחק.
אבל משום מה ראיתי בהשתקפות נפשך,
את הפרצוף האמיתי שלך, נשחק.


אני נאהבת עד לנקודה שבה הקרחון שלי נשבר,
ואז הוא מתמוטט ביחד איתי.
זה לא אתה, זה משהו מהשפיות שלי שהלך לאיבוד,
ביום הזה שעזבת אותי.