רציתי לומר לכם שאני אוהב אתכם, את כולכם. המון המון אבל
החלטתי ואני לא מתכוון לותר. אני יודע זאת הייתה החלטה קשה
ואני יודע לקראת מה אני הולך. אין ספק שזה הולך להיות ממש עצוב
לכם ושלא תחשבו גם לי, כן כן גם לי זה לא קל. אני יודע שאתם
איפשהו מתנגדים לזה, אבל אני ילד גדול ואני יכול להחליט בשביל
עצמי, אני חושב שאני יכול לקחת אחריות על מעשי. למרות שאני
יודע שקשה לכם לקבל את זה. אני מרגיש כמו נטל עליכם והלטתי שזה
הדבר הנכון לעשות. תנו לי את החופש הזה להחליט, מגיע לי אחרי
כל מה שעשיתי.


ככה אמרתי, או יותר נכון, הסברתי להורים שלי על ההחלטה שלי
לעשות טיול בעולם של שנה ויותר. עכשיו אני בטח נראה לכם כמו כל
תרמילאי רגיל שנוסע למזרח הרחוק וחוזר אחרי תקופה ארוכה, אז
נכון אני רגיל ברצון שלי, אבל אני מבטיח לכם שאין לי הורים
רגילים הם שמרניים ועצם העובדה שאני בן יחיד ואין לי אחים אז
גם הם יותר מדי מגוננים. אז ככה זה הלך : אני הודעתי להם על
ההחלטה שלי, זרקתי את הפצצה, והם פשוט יצטרכו לקבל זאת אם הם
רוצים או לא.

אז מחר אני יוצא לטיול אני מוכן נפשית ופיזית לעזוב הכל ולנסוע
לטייל.

מה אתם אומרים? עשיתי צעד חשוב, סוף סוף.