ברגע של שעמום בשעור מתמטיקה חשבתי על החיים, כמה שהם יפים
וחשובים ושצריך לחיות ולנצל כל רגע מהמתנה הנפלאה הזאת.

ברגע של שעמום בשעור מתמטיקה כתבתי סיפור, סיפור יפה על שני
אנשים מאוהבים שיושבים על ספסל וחולקים תפוז.

ברגע של שעמום בשעור מתמטיקה ישנתי קצת, תנומה טובה כזאת של
רגע אחד שמיד ממלאת אותך בכוח חדש.

ברגע של שעמום בשעור מתמטיקה חשבתי עלייך וכמה שאתה יפה ונחמד
ושאולי נצא לאיזה סרט, סתם ככה.

ברגע של שעמום בשעור מתמטיקה חשבתי על המוות, כמה שאני מפחדת
ממנו וגם כמה שאני מתגעגעת לאלה שכבר הלכו.

ברגע של שעמום בשעור מתמטיקה חשבתי על להתחיל ללמוד משהו חדש,
אולי סינית או התעמלות קרקע, סתם- בשביל התחביב.

ברגע של שעמום בשעור מתמטיקה הסתכלתי על הלוח וחלמתי בהקיץ על
דובדבנים... למה? כי הם אדומים! טוב... אז הם סגולים...
באמצע!

בסופו של דבר.... באותו רגע של שעמום בשיעור מתמטיקה הגעתי
למסקנה שרגעי שעמום בשיעורי מתמטיקה הם זמן טוב לחשוב...