אני רואה את זה קורה...
אני רואה את זה משנה אנשים, ולא תמיד לטובה.
פעם היא הייתה ילדה נחמדה, שקטה, אפילו מתבודדת אבל חברתית,
מדריכה בתנועה. ואז זה התחיל... הם לא גררו אותה, הם רק השפיעו
עליה, היא רצתה גם, היא הרגישה שונה. אני ראיתי הכל מהצד, לא
הייתי מעורבת, לא יכולתי להגיב...
ואז היה חופש מהלימודים, כבר לא ראיתי אותה כל יום. אמרו לי
שהיא עזבה את התנועה. כשיש חופש יש הרבה זמן פנוי, זמן עם
חברים בלי הורים.
אחרי החופש ראיתי אותה. היו לה יציאות לא קשורות שהצחיקו את
כולם, אפילו אותי, בהתחלה לא הבינו מה קרה לה אבל אני הבנתי.
היא התחילה להוציא כסף, הרבה כסף. ללימודים לא באה כל הזמן
וכשבאה היא נכנסה רק לשיעור אחד או שניים, רוב הזמן הייתה עם
חברים, בחוץ, במבחנים לא כל כך הצליחה, הזיכרון... עצוב... מאז
היא רק רוצה לטוס לאמסטרדם, זה מן חלום- חופשי, מתי שרק
רוצים.
יש הרבה דברים שהורגים, אז מה? אז לא נוהגים? לא מסתובבים
במקומות הומי-אדם? לא עושים ספורט אקסטרים?
אז היא אימצה לה שיטה וכך הלכה בה...
יותר לא ראיתי אותה...