שניה שבה הכל נראה שקוף וניתן לראות עמוק, עמוק מדי.
ושוב הכל נופל ותוך שניות מגיע לתחתית, שוב הכל לא ברור ושום
דבר לא נכון, לא אמיתי.
אין אף מנוף שבעולם שירים חזרה את התשובות, שהיו בדויות
מלכתחילה.
אבל בתוכי אני יודע שהוא קיים איפשהו בחיים, איפשהו ביקום.
חייבות להיות תשובות, חייבות להיות סיבות. חייבים להיות
הסברים.
חיים שלמים, מעשים שלמים, רגשות שלמים - כולם היו הגיוניים עד
לפני רגע.
עוד רגע אני אתאושש ויחזור להיות אטום, ובלי לחשוב יותר מדי
אמשיך לחשוב, לחוש ולבצע כי אחרי הכל, ולמרות הכל, עולם כמנהגו
נוהג.