מתלבט. לא יודע אם ככה זה אצל כולם, או שרק אני כזה מניאק.

למען האמת אני לא יודע מי שיחק במי. את בי או אני בך. אני רק
יודע לציין איפה זה התחיל. אחרי שנה אמרת לי שאת רוצה לטוס
לחול. לעשות את הטיול של אחרי הצבא. היה לשנינו ברור שאני לא
אבוא איתך. לימודים, כסף, שכירות, עבודה...הנוהל הרגיל. את גם
ידעת שאני לעולם לא אגיד לך לא. למרות המריבות והכעסים ידעת
שאני אוהב אותך. ידעת שאני לא יכול לעמוד בפני העיניים המבקשות
שלך.  גם אני ידעתי.נתתי לך את ברכת הדרך.
למען האמת, לא האמנתי לשניה שתעשי את זה. את מפונקת. חשבתי שלא
תצליחי לחסוך. אבל שלך יש מטרה, אלוהים לא יעצור אותך. החודשים
התכנסו לימים ולשעות. ופתאום, 3 בצהריים, אנחנו על המיטה שלך
עם חברות שלך, ארוזים, נפרדים, אמא שלך מתרגשת, ואני אטום כמו
זונה בבורסה.לא מאמין שזה קורה לי.  קיוויתי שלא תצליחי.
קיוויתי שלא תלכי ממני.  ןפתאום זה קורה.
בטלפון, אחרי כמה שבועות אמרת לי שהיה לך מוזר שלא בכיתי. אבל
את כל כך מכירה אותי. מעולם לא בכיתי. לא יכולתי. ככה זה שאתה
סגור. הדמעות לא יוצאות, גם כשרוצים.
סיכמנו שלא נשמור אמונים. שנזרום. כלומר שאת תזרמי. היה לך
ברור שאני לא אעשה כלום. הרי מעולם לא התחלתי עם בנות. אני לא
יודע איך עושים את זה. ואת...סקסית חושנית ויפה - דבק לגברים.
היה ברור לי שיקרה משהו.
ואז הגיע הטלפון, יום שישי בבוקר, בדיוק חזרתי ממשמרת לילה
והייתי בדרך לישון. נשמעת זוועה. סיפרת לי שהתמזמזת עם מישהו.
נשברתי. אבל הרי אני לא אתן לך לראות את זה. זו הייתה התרסקות
רבתי. אבל לא האשמתי אותך...לא החלטנו לשמור אמונים. בסוף אותה
שיחה אמר לי שהבנתי שאני זה האחד בשבילך, ושזהו, מעכשיו שומרים
אמונים. כאב לי כל כך, אבל האמנתי לך. בכל הלב. ראיתי
בהתמזמזות הזאת חוויה מתקנת. שלך.
והימים עברו, ודיברנו בטלפון. אבל השיחות התמעטו. וכל הזמן
סיפרת לי על איזה מישהו, אנגלי, שגרם לך לראות כדורגל. איתי
בחיים לא ראית כדורגל. אבל בסדר, את בטיול, שינוי אווירה.
נזרום עם זה.
ואז הייתה לך יום הולדת. חישבתי את השעות ככה שאני אתקשר בדיוק
בחצות, לאחל לך מזל טוב גדול, ולספר לך שוב כמה, אבל כמה אני
אוהב אותך.  איך שניפנפת אותי באותה שיחה, ששמעתי אותו ברקע,
אני לא אשכח לעולם. 10 שניות שיחה בפאקינג יום הולדת של אהבת
חיי.
והחלקתי את זה. עד שיום אחרי קיבלתי ממך מייל. קבוצתי. לחבר
שלך שלחת מייל קבוצתי. עם תמונות. שהוא מחבק אותך. תמונות. אז
צלצלתי, ואמרתי לך שתלכי לעזאזל. ודאגתי שהשיחה לא תהיה יותר מ
10 שניות. עין תחת עין.  חצי הבנת חצי לא הבנת. אבל לא צלצלת
בחזרה. רק אחרי שבועיים. התחננת שאדבר איתך, שלא אנתק. סיפרת
לי ששכבת איתו. שכבת איתו ורק אז הבנת כמה אני חשוב לך. שכבת
איתו כמה פעמים כדי להבין כמה אני חשוב לך. עכשיו את מבינה כמה
אני חשוב לך ואת רוצה אותי בחזרה. סרבתי. אמרתי לך שאני מבקש
שתצאי לי מהחיים. אמרת לי שאת חוזרת ב 11.2 (הנה תאירך שאני לא
אשכח), ושתשמחי אם אהיה בשדה. אמרתי לך לא לבנות על זה, אבל
ידעתי שהטלפון יבוא.
והוא בא. ואני לא יודע למה אבל הסכמתי להיפגש איתך. באותו
היום. ושם, באפרופו בפארק ב 3 בצהריים התחננת לחזור.  והסכמתי.
למה? כי כל כך אהבתי אותך. וחזרנו.
החודש הראשון היה מדהים. ארוחות בוקר למיטה. סקס מטרוף. אהבה
אמיתית. כמו שהיה קודם. אפילו יותר טוב. התגשמות חלום. אבל
מעולם לא שכחתי. לא עבר לי העלבון, הצריבה בלב. זכרתי את זה כל
הזמן, ואז התחלתי להביא לך קטנות. פתאום הכל היה חשוב לי יותר.
באמת. לא בדווקא. הכל נראה לי יותר חשוב. כל דבר טן שעשית עצבן
אותי. זה התחיל להגמר לי.
ובאמת, אחרי שנתיים נפרדנו. התברר שגם אצלך היה תהליך זהה.
והבנו יחד שזה נגמר. וזה נגמר יפה. סיכמנו לנתק קשר ולראות
אחרי כמה חודשים.
ואחרי כמה חודשים חודש הקשר. באת אליי למשמרת לילה. ישבנו מ12
עד 7 בבוקר. ודיברנו, והשלמנו פערים, והמתח המיני היה כל כך
באויר. עד כדי כך שנכנסו לחדר אחורי. ולא יכולנו לשכב שם, אבל
הרגשנו אחד את השני בטרוף. וב7 בבוקר המשכנו אליי לדירה
ומימשנו את התשוקה..
ומפה לשם התחלנו בתהליך של חצי שנה של סקס. נטו. אחרי כל זיון
אמרנו אחד לשני כמה טוב לנו לשמר את הדבר הכי טוב שהיה לנו
במערכת יחסים, ולנקז את כל החרא שהיה בה. ווואלה, ככה הרגשתי.
זה היה אמיתי. אני מאמין שגם את.  חצי שנה שבה יצאנו עם אחרים.
רוב הפעמים זה נגמר אחרי פעם פעמיים. ושכבנו איתם והרגשנו זר,
וחזרנו חד לשני, למוכר ולטוב. והסקס היה מדהים. ואיתו התפתחה
גם חברות מחודשת. שלא תלויה באהבה.
ואז זה בא. סיפרת לי שאת יוצאת עם מישהו, וזה נראה לך
רציני.סיפרת לי את זה באיזה 1 בלילה, שבאת אליי לדירה בחצאית
מידי שחורה. את יודעת כמה זה מגרה אותי. את יודעת כמה אני אוהב
אותך בחצאית. כמה זה מככב בפנטזיות שלי. ושנינו יודעים שעשית
את זה בכוונה. למרות ששכבנו בזמן שהיינו בשלבים התחלתיים עם
אחרים, לא שכבנו באותו ערב. ואת ידעת שלא נשכב.  ובכל זאת באת
עם החצאית הזאת. ב1 בלילה. אני יודע שהתלבשת במיוחד כי באת
מהבית. ובבית את לא לובשת חצאית. אבל ידעת מה זה יעשה לי.
וידעת שאת לא בעניין. ועשית את זה.
והבלגתי. הבנתי ושמחתי בשבילך. מכל הלב. שמחה ממשית. זה התחיל
לגרום לי גם לרצות כבר קשר רציני. אחרי שנה של רווקות הרגשתי
שאני מוכן לזה סוף סוף.
ואז התחילו לי הבחינות. ואת יודעת איך אני בבחינות. ואפילו
צלצלתי ואמרתי לך שאני מבקש שלא תעלבי, אבל זו תהיה תקופה
עמוסה. והבנת. ואני צלצלתי פה ושם. ואת, יקירתי, נפנפת אותי
וסיננת אותי.
שנגמרו הבחינות סיפרתי לך מה אני מרגיש. אמרתי לך שסבבה לדלל
קשר שיש משהו רציני, אבל לסנן?! את זאת שאמרת שאנחנו חברים
טובים. שאני יקר לך. שהקשר שלנו משהו מיוחד. גם בלי הסקס. אבל
אני הייתי פגוע. לא האמנתי לך. ואת ניסית לשכנע אותי לצאת איתך
בערב לאיזה דרינק.
וישבנו בפאב ושאלת מה שלומי. בכל זאת איזה חודש לא דיברנו.
אמרתי לך שהכל טוב, וענית לי שאת מכירה אותי, ואת יודעת שמשהו
לא בסדר. אבל אני גבר, אני לא אודה בזה. מה אגיד לך? שאין לי
עבודה, שהמבחנים היו חרא, שעובר עליי משבר זהות?! שאני כל ערב
הולך לישון מסטול או שיכור?! נראה לך? המשכתי להגיד שהכל בסדר,
שזו פשוט הפגיעה מההעלמות שלך. ויותר מזה, תקפתי אותך על זה
שידעת והרגשת שאני לא מי יודע מה, ועדיין נעלמת איזה חודש.
ואמרת שאת מבינה. אמרת שאכן מהצד שלי זה לא נראה טוב. אמרת שאת
מצטערת. אמרת שהקשר הזה כן חשוב לך, ואת מצטערת.ואת יודעת מה?
סלחתי לך. כמו תמיד, סלחתי לך.
ואז קמנו לצאת, אחרי ששילמנו על האבטיח בבולגרית שלך וה 3 ג'ין
אנד טוניק ו 2 שנאפסים שלי, ובעודינו מדדים החוצה, את מעייפות
ואני משכרות הוא צלצל. דקל. יש לו את השם משפחה שלי. סיפרת לי
שהוא גם מת על רדיוהד. הוא צלצל. והתחלתם לדבר, שאת איתי
באוטו, וסיכמתם שאת באה לישון אצלו. ביקשת שאוריד אותך לידו.
והסכמתי. תמיד הסכמתי למה שביקשת.
והגענו לרמת חן, והורדתי אותך לידו, ויצאת מהאוטו אפילו בלי
לתת לי איזה בוסה קטנה והלכת אליו.
מתלבט. לא יודע אם ככה זה אצל כולם, או שרק אני כזה מניאק. אבל
בדרך חזרה, ש     Dire Straits מזמרים לי בפול ווליום את
Brothers in arm נפל לי האסימון. אני רוצה אותך לי.
וזה הקטע הפסיכי. אני לא רוצה אותך כחברה. אני יודע שאנחנו לא
זוג ביחד. אבל רע לי. רע לי שאת עם מישהו אחר פתאום. אוהבת
אותו. ישנה מחובקת איתו, עושה לו אהבה, צוחקת איתו, שומעת איתו
מוזיקה, מעשנת איתו ג'וינטים ערומה במיטה, מכירה אותו להורים
שלך, מביאה אותו ביום שישי, ומתקשרת אליו בהפסקות בעבודה כדי
שיעביר איתך את הסיגריה.
אין לי זכות. אולי אני מקנא שאת מצאת משהו שאני מחפש. אולי אני
מקנא בך. אולי אני מקנא בו. אולי אני זבל, חלאה, מניאק דו
פרצופי. אולי זו הייתה טעות לשמור על קשר. אולי זו הייתה טעות
להיפרד. אולי זו הייתה טעות להכיר אותך בכלל.
אבל כל כך כואב לי עכשיו. כל כך.