|
עומדת על הצוק, ויורדות לה הדמעות.
נוזלות טיפה אחר טיפה... לתהום, לאדמה.
עומדת על הצוק, מול נוף גדול
שנראה כמו תמונה אפורה, רחוקה...
עומדת על הצוק, וחייה עוברים בשניה.
עומדת על הצוק, ובוכה.
עומדת על הצוק, ומחשבותיה על בלבול.
עומדת על הצוק, ובה מחשבה של תסכול.
עומדת על הצוק מלמעלה, בוחנת את העולם.
עומדת על הצוק, לבד, בודדה ומוחקת את כולם.
עומדת על הצוק שיכורה, עייפה.
עומדת על הצוק...
מחכה לנפילה.. |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.