1.
בדרך אל מארג' עיון
אני זוכר איך הנוף היה ממהר
מבעד לחרכי הספארי
כתחרות ריצה בין ילדים
ואנו, מטים את החוקים לטובתנו,
לא התרנו לאיש לעקפנו.
לא לנער הממהר אל אהובתו
גם לא לזקן הממהר להספיק עוד רגע
אחד של חיים.
הייתי אך נער
וניפנפתי בקנה הרובה, כמו כולם
לכל רכב שהיה מתקרב אלינו
מוזר איך נערים
בדרך למארג' עיון
במחסום בפאתי קלקיליה,
או בלפאסט,
מביטים על הנוף
ולא רואים דבר מלבד עצמם.
2.
בכל שקיעה של השמש
היה מבצר הבופור כה זוהר
עד כי לרגע ניתן היה לשכוח
את הדם שסדק את אבניו
את הברזל שטרפו מימים ימימה
לרגע ניתן היה לראות
סוסי צלבנים רועים למרגלותיו
ורק רעש תותחים
כטריקת דלת במריבת אוהבים
היה מעירני
הייתי אז ניתק מן החלון
ויודע:
שוב אינני ציפור
3.
אני זוכר את הפעם האחרונה בה דרכה רגלי באדמת לבנון
לא היה זה יום חגיגי
לא תחילתו של תהליך
ולא סוף
אינני יודע האם בדורכי
נשתקעה מעט אבן, והותירה סימן בעולם
אך יודע אני היום
ממרחק השנים
כי אירועים חשובים בחיי אדם
לא תמיד נמדדים ביציאה מחושך לאור
ממדבר לארץ מובטחת
רק עכשיו אני מתפנה לעצור מעט
להביט לאחור
סוף סוף אני זוכר את הפעם ההיא
האחרונה
בה דרכה רגלי באדמת לבנון
4.
עורבים ושדה של תירס
כמה הייתי רוצה היום
שיהיו אלה עורבים ושדה של תירס
אז כלל לא הפריעו לי
עצי דובדבן ותפוח
העולם היה תמונת נוף עמומה
שמן על בד
לא אהבתי בה
לא שנאתי בה
לא הקזתי בה דם
ועם זאת
תשע שנים אחרי
אני ניצב אל מול הראי
והארץ ההיא מכבידה על כתפיי
5.
ואף על פי שניצבתי שם
במורדות הלבנון
לא היייתי בחור כארז
אף לא היה לי קיר איתן
שאחבקו כטחב.
הייתי קנה סוף
עצוב וסדוק ושקט
נכנע לנגינת הרוח
שותק למחסה
24/02/02 |