השחר שעלה כאילו סירב לשתף פעולה עם תוכניותיהם של תושבי עמק
הארגמן.

 "זהו יום יפה מדי למלחמה," אמר ויר לרידן, ידידו משכבר
הימים, בעודו אוחז במטהו ומשקיף על העמק עצום המימדים. שורות
על שורות של חיילים ממושמעים, ערוכים לקרב, חנו למרגלות "הגבעה
הגדולה", כך היא נקראה אף כי היו גבעות גדולות ממנה בתוך העמק.
רידן הקשיב, פניו נאים, גופו בנוי באופן כה מרשים עד כי לפעמים
היה שואל את עצמו אם לא בטעות הפך לבעל קסם במקום לאביר. הוא
היה ידוע באופיו הנח, ותמיד היתה באמתחתו איזו בדיחה, מתיחה,
דבר שטות זה או אחר ויש האומרים כי אין הוא יודע להיות רציני.
היה יותר משמץ מן האמת באמירה זו. "מדוע זה אנו נאלצים להילחם
בהם כל פעם מחדש? מפלצות ארורות! תמיד הן מפסידות אך גובות
מאיתנו קורבנות רבים."

 הקריסטל בקצה מטהו של ויר החל לזרוח באור נוגה, סימן לנוכחות
ידידותית המתקרבת. בהבזק של אור הופיעה לצידו סלי, אור כחול
זורח בעיניה ושיערה השחור מתנפנף כאילו קשורה היתה לתורן ספינה
בעת סערה בלב ים. עורה הצחור ותוי פניה הנאים נתנו את הרושם
שהיא צעירה מאוד, מה שהיה נכון מבחינה פיזית אולם לא נכון מכל
שאר הבחינות. סלי, אישה בשנות העשרים לחייה (איש לא ידע את
גילה בוודאות שכן הוריה נהרגו כשהיתה תינוקת ומאז התגלגלה מיד
ליד, עד שמצא אותה ויר), צפנה בתוכה ידע שנאגר במשך אלפי שנים
על ידי קודמיה. כך שבעצם ניתן היה לומר עליה כי היא בת אלפים
של שנים. "מדוע, אתה שואל? אתה מזדקן, קשישי. אין זאת אלא כי
לא בחנת את הרמזים כפי שלימדת אותי בעצמך בעבר." סלי דיברה
וקולה כאילו לא בקע מגרונה, אלא מן האוויר שסביבם. רידן מצא
מאז ומעולם כי תכונה זו בה מושכת אותו, אולם אז עלה על דעתו כי
כמעט כל דבר בסלי מושך אותו, ובעצם - מעטות הנשים שאין להן
תכונות אין ספור שמושכות אותו והוא החליט שכדאי שישב עם עצמו
וירד לעומקם של דברים בהזדמנות. סלי נתנה בו מבט מלא משמעות
שפירק אותו  לאלף קוביות והרכיב אותו בחזרה - לא באותו סדר.
"גם את המבט הזה שלה אני אוהב..." חשב לעצמו רידן וחייך. סלי
התעלמה ממנו, כהרגלה.

 "אנו, בעלי הקסם, חייבים להיעזר גם ברמזים מוחשיים ולא רק
בכוחות הנסתרים. לימדת אותי זאת כלקח ראשון בעת ההיא, כשרק
נפגשנו, ויר. איך זה שלא עקבת אחרי הרמזים וראית שהמפלצות
הצליחו לאלף מספר לא מבוטל של דרקונים?"

 ויר הסיר את עיניו ממנה והביט אל האופק. זה זמן מה שידע על
צבא הדרקונים שהקימו המפלצות. למען האמת, ידע אף את מספרם של
הדרקונים, מספר כה רב עד כי נאלץ לרקוח תכנית מיוחדת במינה כדי
לגבור עליהם. פניו חרושות הקמטים של ויר העידו על גילו המופלג,
אולם גם הוא, כמו סלי, צפן בתוכו סודות וידע שהצטבר במשך אלפי
שנים. הפעם הראשונה שפגש את סלי היתה לפני כארבעת אלפים
חורפים, לערך. היא היתה אז בדמותו של נער והוא, בדמותו של קוסם
צעיר. מאז מתגלגלים הם מגוף לגוף, והוא ידע שכוחה וידיעותיה של
סלי מתקרבים אל אלה שלו. רידן, לעומת זאת, על אף כשרונו הנדיר
וכוחו המפתיע, היה צעיר ביותר הן בגופו והן בנפשו. הוא לא צפן
בתוכו שום ידע קודם ובכל זאת הצליח להפתיע את ויר מספר פעמים
בקסמים שדורשים לפעמים מאות שנים כדי שבעל קסם יצליח בהם.
תוכניתו התבססה על רידן, שכן היא דרשה יכולת קסם בלתי מבוטלת
ויכולת פיזית בלתי מבוטלת - ולרידן היה את שניהם. נכון,
התוכנית היתה מסוכנת, ואין הרבה סיכויים שרידן יצא ממנה חי,
אולם כשהציג בפניו את התוכנית ואת הסיכונים הכרוכים בה, אמר
רידן שזה נשמע לו קלי קלות, ושאל אם יהיה אכפת לויר שקצת לפני
שהוא, רידן,  מחסל את כל הדרקונים הוא יספר להם בדיחה, כדי
שימותו עם חיוך על הפנים. ויר אמר לו שזה לא נושא לצחוק ורידן
השתתק. אם היתה דמות בעולם שרידן רחש לה כבוד - היה זה ויר.

"שמעי," אמר ויר לסלי תוך התעלמות מוחלטת מהעקיצות שהמטירה
עליו מעט לפני כן. "יש לנו כאן עסק עם 40 דרקונים. אנו יודעים
כי מספיקים 2 כדי למחוץ את כל הצבא הסדיר שלנו. אני זקוק
לעזרתך במימוש תוכניתי, ולכן זימנתי אותך." רידן החל לשרוק לו
מנגינה ישנה שהכיר בעוד ויר מתדרך את סלי. סלי הנהנה בראשה
מספר פעמים ומבטה הכחול זרחני הלך והפך מעורפל ככל שהסבר
תוכניתו של ויר התקרב לסיומו. כשקלטה סלי את התוכנית חשבה
לעצמה כי זאת אולי הפעם הראשונה מאז שפגשה את רידן, לפני 5
שנים, שאיזו שהיא הרגשה למעט הרצון לפהק עולה בה כשהיא חושבת
עליו. אולי זה צער? יכול להיות שהיא באמת תצטער אם לא ישוב?
ובכל זאת, היא איבדה כל כך הרבה אנשים שהיו חשובים לה במהלך
4000 השנים האחרונות, עד שפיתחה איזו מין אדישות. טוב, יש
להתחשב בכך שכל גוף שאליו היא נכנסת תורם לה מתכונותיו שלו,
ואולי אלה השפעותיהן של תכונותיו המולדות של גוף זה. רידן
הספיק להחליף נעימה ולסיים גם אותה כשנשמע רעם רגליהן של מאות
מפלצות והסב את תשומת ליבם של כל החיילים ושלושת בעלי הקסם.
"אתה מוכן, שאל ויר את רידן. רידן הנהן בעליצות, הניח על כתפו
את התרמיל שהכינו הוא וויר מבעוד מועד, וירד אל מרגלות הגבעה
הגדולה.

 בערך באותו זמן שהגיע אל השורות הראשונות של הצבא הופיעו
הדרקונים בשמיים. האנשים החלו לרעוד. רובם מעודם לא ראו דרקון,
ואלה שראו - ידעו איזה הרס מסוגל דרקון ליצור. "אל דאגה",
צעק להם רידן. "אנחנו כבר נטפל בהם. אתם תתמקדו במפלצות!"

 הדרקונים החלו נוחתים בזה אחר זה במרחק מה והחלו מתקדמים. כ
- 20 מטר גובהם, כ-7 מטר רוחבם. אש יורקת מנחיריהם מפעם לפעם.
רידן הסתכל על ויר ועל סלי והם הסתכלו עליו בחזרה. הם התרכזו
למשך מספר שניות ולפתע אמרו כאיש אחד - "פריזם!". מגן בלתי
נראה התגבש סביב רידן והוא החל לרוץ לעבר הדרקונים. אלה לא
נתנו עליו את הדעת, אולם כשהיה מספיק קרוב אליהם ראה אותו אחד
הדרקונים ונשף לעברו להבה יוקדת. הלהבה לא חדרה את המגן
והדרקונים נעמדו בפליאה. מעולם, בכל ימיהם, לא נתקלו באדם הרץ
דרך הלהבה שלהם ויוצא בריא ושלם. רידן המשיך לרוץ בעוד ויר
וסלי ממלמלים קסמי חיזוק למגן שעוטף את רידן. רידן רץ עד למרכז
מסת הדרקונים - ונעצר.

 הדרקונים החלו ליצור סביבו מעין מעגל, ורידן ידע שבקרוב
ינשפו עליו כולם אש כה עוצמתית שהיא בוודאי תחדור את המגן
שיצרו ויר וסלי. הדרקונים כבר כמעט סיימו להסתדר סביבו בעת
שאמר רידן מילה אחת. "אונריו". אור בוהק ומסנוור בקע ממנו
והיכה את הדרקונים בסנוורים. "עכשיו!" צעק לו ויר. רידן פתח
את תרמילו שלח ידו פנימה, חיטט, פסק מלחטט, וצעק לויר: "ויר!
אמממ.... נראה לי ששכחתי להכניס את האבן הקסומה לתרמיל!" ויר
נתקף בחלחלה. "מה?!?!" צעק לו בחזרה. "איך יכלת לעשות
דבר כזה?"
"סתם, סתם, התלוצצתי..." צעק אליו רידן והוציא את האבן מן
התרמיל. "הרידן הזה, אם הדרקונים לא הורגים אותו - אני עושה
בשבילם את העבודה!" ויר הסתכל במבט זועף על סלי, הבחין בחיוכה
המהיר , והתרכך. מיד המשיכו שניהם בלחשי חיזוק המגן. הדרקונים
כבר החלו להתאושש ורידן החזיק את האבן מעל ראשו. את האבן הזאת
יצא ויר למצוא כשהבין כי המפלצות בונות צבא של דרקונים. זהו
הכלי היחיד בעולם שיכול לסייע בידם במקרה כזה. זוהי אבן קוטלת
דרקונים. הבעיה היחידה היא שהיא שואבת את כוחו של המשתמש בה עד
כדי סכנת מוות, ודרוש אדם חזק מאוד כדי להשתמש בה ולא למות
כתוצאה מכך. מגבלה נוספת בשימוש באבן היא שאתה צריך להיות בעל
קסם מיומן ביותר כדי להפיק ממנה את כוחה. רידן הסתכל סביבו,
התרכז ואמר: "סירוריו רילן אריזיס!" האבן החלה להבהב אולם
פסקה מייד כשסיים את לחש הקסם. הדרקונים שאפו מלוא ריאותיהם
בכוונה לצלות את רידן, אבל רידן חייך לעצמו. "אהה, כמעט
ושכחתי. סירוריו רילן אריזיס קין!". הדרקונים הפכו לאפר, רידן
נפל אל האדמה והצבא הסתער על המפלצות. לא עבר זמן רב וכל
המפלצות היו שרועות מתות על העשב בעמק הארגמן, ואילו הצבא אסף
את פצועיו וקבר את מתיו.

 "רידן!" צעקה סלי לעברו. הוא נותר מבלי לזוז. ויר והיא רחפו
לכיוונו במהירות. "הוא עדיין נושם!" אמרה סלי כשהיא רוכנת
אליו. "מה את אומרת... מזל." השיב לה ויר. הוא עוד היה נסער
מהתנהלותו של רידן, אף כי היה מאושר על העובדה שרידן עוד חיי.
סלי הסתכלה ברידן השוכב על האדמה ולפתע פקח זה את עיניו, הביט
בעיניה הכחולות-זרחניות ואמר: "אני רעב. מה יש לאכול?". ויר
וסלי פרצו בצחוק גדול. "בוא, רידן, נכין לך איזו אומצה
טובה..." אמר לו ויר, הם עזרו לו לקום. מאוחר יותר, כשנזכרו
בקרב הזה, אחד המרכיבים העיקריים בסיפור שעלה על דעתם היה
שרידן טרף כמעט פרה שלמה לאחר הקרב... כמובן שזה עוד כלום
לעומת הכמות שאכל רידן לאחר הקרב על אגם מיי הקסמים, אבל זה
כבר סיפור לפעם אחרת.