צלצול של טלפון בקצה השני של הבית מצליח להעיר אותי סוף סוף!
לאט לאט אני פוקחת ת'עיניים, מעבירה מבט חטוף לעבר הפלאפון
שזרוק על הספה השנייה. 15 שיחות שלא נענו ועוד 30 הודעות טקסט
חדשות. (כוס אמק עם הפלאפונים האלו מי המציא אותם בכלל?!)  
ואז בזינוק אחד אני קופצת מהספה- שוב כרגיל נרדמתי בסלון המקום
הכי פרוץ בבית ומשום מה בו אני מרגישה הכי בטוחה! כנראה זה
בגלל שבחדר אני חושבת יותר מידי ומזה כולם יודעים שלא יוצאים
דברים הכי טובים.
במיוחד כשזה מתקרב לתאריך של היומולדת.
אני עולה לאט במדרגות לכיוון חדר השינה מעבירה רגל ועוד רגל
מדרגה אחרי מדרגה כאילו זאת המשימה הכי קשה בעולם. כאילו שמחכה
לי למעלה דבר כלשהו נורא ואז סוף סוף אני ניצבת לפני הדלת של
החדר. ביום רגיל לא הייתי מעיפה בה בכלל מבט. ביום רגיל לא
הייתי מסתכלת איך החדר נראה (הרי הוא תמיד מבולגן באותה צורה
מה כבר יכול להשתנות? עוד בגד פה עוד בגד שם מה זה כבר משנה?)
אבל זה לא היה יום רגיל!
לכן התמהמהתי, עצרתי לפני הדלת וחקרתי אותה מכל כיוון אפשרי.
לא, לא החליפו לי דלת, היא גם לא היתה נראית שונה מאתמול. הדבר
היחיד הנוסף שהיה בה זה שלט קטן בצבע לבן מלא בפרחים והמון
קישוטים מסביב.
והמילים שהיו כתובות עליו כאילו צעקו לי לקרוא אותם, הם התריסו
בי ולעגו לי כאילו אומרות לי - זהו! אין לך לאן לברוח יותר ...
"את בת 18- מזל טוב!"
את האמת אף פעם לא הבנתי את הקטע של המזל טוב.. תארו לכם שיש
לכם סבתא בת 119 וכולם צועקים לה "מזל-טוב", באמת תודה רבה! מה
מזל בזה לעזאזל? הרי כולם יודעים שמה שבא אחרי המזל טוב זה -
עד 120 שנה.
זה מזל זה? באמת-  חבל שלא אמרתם שלא הבאתם לה מתנה כי אין
כסף. אולי היא היתה דואגת למות לפני שתשתמשו בכספי הירושה. ממש
התחשבות!
אז רגע איפה הייתי? אה, כן... ואז פתחתי את הדלת, החדר היה מלא
בלונים צבעונים שהתעופפו מסביבי וסגרו עליי.
על המיטה היתה מונחת קופסא קטנה, פתחתי אותה לאט לאט כאילו
להתענג על הרגע (מה עד שיש קטע טוב ביום הולדת גם ממנו כבר
אסור להתענג?) , היתה שם מעטפה קטנה וכרטיס ברכה, פתחתי את
המעטפה (יש זמן לקרוא את הברכה אפשר להגיע קודם לתכלס, לא?)
היה בה 300 שקלים חדשים במזומן. פתחתי את הברכה בעצבנות קלה
והתחלתי לקרוא:  " שים שים המון מזל טוב, קחי את הכסף ותעשי בו
כל מה שאת רוצה מצטער ששוב אני לא כאן ביום הולדת שלך אבל מה
לעשות- העבודה קוראת לי... מקווה שתמצאי את הדבר שאת הכי רוצה
בעולם - תשתמשי בכסף הזה ואל תבזבזי אותו על שטויות אוהב אחיך
הגדול כפירוש" (האמת שהיו מעורבים בזה עוד כמה מילים כמו- אוהב
אותך את מקסימה וכאלה אבל התייחסתי רק למה שהיה חשוב לי באותו
רגע...)
כסף?! כסף הוא נותן לי? באמת תודה רבה!
ומה זה עוזר לי? הרי את הדבר שאני הכי רוצה בעולם אי אפשר
לקנות בכסף! בכלל בדיוק בגלל הכסף אני לא יכולה לקבל אותו....
אז שילך להזדיין הכסף! עבודה- כסף, עבודה- כסף זה מה שיש
לאנשים בראש. ומה עם מה שבאמת חשוב? באמת נראה לכם שאפשר לקנות
הכל בכסף? למשל חיים... אפשר לקנות בכסף? הרי מה זה יעזור לך
אם תהיה מיליונר ברגע שאתה מת? אז תהיה לך מצבה יפה ועשירה...
ממש מעניין את הסבתא! ואולי אני טועה?
אולי יש איזו חלקה מיוחדת בגן עדן כזאת רק של עשירים?
מה? הוא לא מבין? הוא לא קולט שהדבר שאני הכי הכי רוצה בעולם
זה שהוא יהיה פה איתי? מה כבר ביקשתי? את הירח? רק שיקדיש לי
יום אחד מסכן בחיים שלו... (בעצם יום אחד כל שנה אבל מי מסתכל
על הפרטים הקטנים...)
זו באמת בקשה גדולה מידי? אוף אני כל כך צריכה אותו פה לידי!
למה כל האנשים שאני רוצה וצריכה לידי עכשיו לא יכולים להיות
לעזאזל?!  ואוף! נמאס לי מהדמעות האלה, הם חייבות לרדת גם כשלא
רוצים אותן הא?
טוב, נו, מי אני שישקע בתוך החרא? זה היום שלי לא?  ועכשיו יש
לי גם 300 שקלים חדשים... אפשר ללכת לקרוע את העיר? בטח שאפשר!
(: אתם מבינים? ככה אני בחיים האלה התרגלתי להיות לבד! וזה לא
שרע לי עם זה להיפך- אני מתה על זה! אפשר לעשות הכל! בלי לשמוע
הערה של מישהו מוכר.
אז הלכתי למקלחת, כיוונתי למים הכי קרים בברז- כי ככה הכי כיף
לי! לבשתי את הבגדים הכי יפים שיש לי, ולא אכפת לי שאני נראית
כאילו אני הולכת לחתונה ושבחוץ 35 מעלות (באמת אמא היית חייבת
ללדת אותי בקיץ? את לא יודעת שאני אוהבת קור? ואת עוד מתפלאת
שלא רציתי לצאת...)   אני צריכה להרגיש יפה!
אז עמדתי איזה שעתיים בחוץ מחכה לטרמפ שיבוא להושיע- כי ככה זה
פה ליד הבית במיוחד כשנזכרים לצאת ב- 12 בצהריים אין נפש חיה!-
בנתיים הבגדים נדבקו לי לגוף האיפור כבר נמרח מזמן מעודף מים.
ואתם יודעים מה? כבר לא הרגשתי כל כך יפה... אבל לא זה מה
שישבור אותי! אני מלכה ליום אחד אפילו לבד ואפילו דביקה- אני
מלכה! וככזאת אני הולכת לעשות מה שאני רוצה! (לא שביום רגיל זה
שונה... אבל בשביל הפואנטה... )
סוף סוף הגיע הטרמפ המיוחל והפעם נראה כאילו הכל באמת הולך
להשתנות- הוא היה לתל אביב!
יופי... חסכון בכסף, זמן, וכאב ראש... ומסתבר שאני גם יכולה
לחזור איתו, אז מי אני שאתנגד?  אחרי שעה נסיעה (רבע שעה עד
הכניסה לתל אביב וכל השאר התנהלות איטית ומפרכת בפקק הלא נגמר
הידוע של תל אביב...)
הגענו סוף סוף למרכז תל אביב. בקשתי ממנו שיוריד אותי בעזריאלי
אבל בסוף הגענו לקניון רמת אביב
(זה מה שקורה כשעושים קיצורים לא נכונים) .
קבעתי איתו שיתקשר אליי כשהוא חוזר והוא הבטיח שזה מה שהוא
יעשה.
אז נכנסתי לקניון, ורצתי לשירותים. רק כי הייתי חייבת להשתין,
לאחר 5 דקות של שהייה בשירותים,
יצאתי לקניון הכי צפוני בארץ! (מבחינת האיכות כמובן... )
נכנסתי לי לחנויות הכי יקרות, ומדדתי בגדים שהם מה שנקרא המילה
האחרונה היום באופנה.
ולא אכפת לי שאני  מכתימה ומקמטת אותם! שיתמודדו עם זה...
אח"כ עברתי לסיור בחנויות הנעליים, הבגדים התחתונים, התיקים,
הגרביים, והאיפור.
סוף סוף הגעתי לשמע'טס (אתם יודעים... שטויות!) או כמו שזה
נקרא בצפון (של תל אביב..)-  פרנזי...
ויש שם הכל! מהדברים הגדולים ועד לדברים הכי קטנים ולא
שימושיים. לאחר שהייה ממושכת בחנות יצאתי מלאה בשקיות שהכל שם
שטויות, פיזרתי חיוכים לכל עבר והתיישבתי לשתות.
הזמנתי לי מילקשייק והפעם עם תוספת אלכוהול רק כי עכשיו (בפעם
הראשונה) זה כבר חוקי! ואם כבר יום הולדת אז לחגוג עד הסוף
לא?
וככה יצאתי לי קצת מתנדנדת מהקניון והלכתי ברגל לים. הרגשתי
איך לאט לאט האוויר משתנה, פתאום אני יכולה לנשום ביותר קלות!
ואז הגעתי... והים? הוא כאילו חיכה לי, כאילו ידע שזה הדבר
שאני הכי רוצה לעשות- להגיע אליו. לא קלטתי עד כמה הייתי צריכה
את זה עד שהגעתי לשם. מצאתי לי פינה נוחה על המזח ככה קרוב
לגלים המתנפצים, התיישבתי לי בכיף, והתחלתי לבכות.
בכיתי על התקופה שהסתיימה, בכיתי על התקופה שהולכת להתחיל
ושכמה שהיא צריכה להיות יפה היא לא תהיה כי אנחנו חיים במדינת
מלחמה. בכיתי על אלו שרחוקים ממני אלו שכאילו נמצאים איתי אבל
בעצם לא... בכיתי על זאת שגם שאני זאת שצריכה אותה אני צריכה
לבוא אליה, בכיתי על זאת שאני רוצה שהיא תהיה כאן לידי הכי
בעולם! אבל אני ברוב טיפשותי הרחקתי אותה לתמיד! בכיתי על אלו
שכן איתי אבל שעוד כמה חודשים אני ממש לא יודעת איפה יהיו ...
וככה ישבתי ובכיתי על הכל! הסתכלתי על הים - איך שהוא יפה שזה
מכאיב! הסתכלתי על השמים- איך שהם מחליפים גוונים, כאילו
להזכיר לי שהעולם ממשיך להסתובב, שבעוד כמה שעות יפציע יום חדש
ואז רשמית זה כבר לא יהיה היום שלי- זה יהיה היום של מישהו
אחר!  מישהו אחר יקום בבוקר ויראה- בלונים, פרחים, ברכות
ומתנות. מישהו אחר יצא לבלות... ואולי אותו מישהו יגיע גם
לכאן, למקום בו השמש נפגשת עם הגלים, המקום בו משתחררים מן
העבר והולכים להתחיל תקופות חדשות ב.... חיוך!

                     נכתב ב- 21.06.02