רק לחבק ולנשק בשקט וללטף את הפנים ואת הפה.
בלי מצמוצי שפתיים. בלי אנחות. בשקט.
והפטמות זקורות ודוממות.
והלשון בשקט מטיילת.
ואין כל רחש.
ואין אוושה לחה.
והשפתיים את הבטן מלהיבות בדומיה מוחלטת.
ובית-השחי נאנק דהום ומתמסר אל הלשון המתלחששת.
ואז היד קומצת אבר בשקיקה.
והס מוחלט ואין אף הגה. אף לא מילה.
כי כך אתה. זיון שתוק שלי. נגדש. נגרש אלי בשקט.
וזה בסדר.
הגוף שלך נפעם אלי בשקט.
וזה נפלא.
ואף מילה.
ושוב נישוק ולטיפה ויד שמערטלת בדממה.
ואבר שרוגש אל אבר.
ושקט. שקט ילד. עכשיו אני שלך.
והלשון חותרת. אין משק. פולסת את דרכה ההסויה.
ואחריה משתמנת יד. פוערת את השער בדממה.
והצירים אינם חורקים.
ויד בוטחת ושקטה רזי רזים עוד מפצחת.
ואין ציוץ אף לא קמצוץ של רחש.
הכל שקט כל כך.
ובעקבות היד המבטיחה הנה אברת-כנף שמקיימת.
ובדממה אתה נפער אלי. נלהט אלי.
ואין פוצה ואין אף הגה ולא נפתע השקט.
רק שני גופים המתלטפים בגהירה נואשת.
חותרים אחד אל השני בשקט. שקט שקט.
ואין פס-קול בראינוע. רק התנועה. והחיוך. והמבט המתלהם.
ומין מחול כזה דמום.
ומין שבמינו.
ולא נפרע השקט והדממה אינה נחצית.
ואז אתה מגיע. שתוק ומקושת.
ואז אתה מגיע הזוי ומהופנט.
לאט לאט ועוד ועוד בבת אחת בשקט.
שפתיים נשוכות ויופי של מבט
רודף את הגלים שלך. כורע אל החוף. חותר ומתפלש ומתעלף בדומיה.
כי כך אתה רוצה.
כי כך נאה וכך יאה לזאת המהומה.
ועוד חיבור יחיד נותר בין גוף לגוף. קישור סוער ומתנחשל.
והגאות מגעת עוד כמעט.
נוגעת לא נוגעת ומלהיבה נימי הדם ומשתצפת.
ומשליכה אותי בקול גדול ומרוסק
אל החופים שלך
אל הסלעים החלקים שלך
ואל השקט שמטריף את מבטך.