בלו ריין / תעתועים של סתיו |
ואני כמטורף נותן לעליו לחתוך בבשרי עד זוב דם.
הארץ נצבעת בכתום האופורי הזה,
ונכנעת לרוח, המפזרת ציפורניה על האדמה, ושורטת.
האבנים שותקות את שתיקתן הכל כך מוכרת, הקרה,
ומעליהן אישה בשחורים בוכה על קבר בנה שנפל.
והסתיו חלף...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|