אני בוכה בדמעות שקטות על מה שקרה
זה היה כל כך מזמן,
אבל בפנים בלב שלי זה עוד טרי ושותת דם.

אהבתי אותך אהבה אמיתית,
האהבה הכי תמימה וטהורה שיכולה להיות
אהבה מתוקה, כמו אותה הנשיקה בלילה הקסום ההוא,
כשחבקת אותי בזרועותיך ואמרת לי שאתה אוהב אותי

לאושר העצום ההוא היה צריך להיות סוף, זאת עובדה,
אבל לי באופן אישי יש בעיה עם עובדות שכאלה...
וכשהקץ הגיע בסופו של דבר - זה כאב... כאב עד לאין שיעור
ובכיתי, בכיתי הרבה.

ואני עדיין בוכה, בדמעות שקטות, על מה שקרה.
זה היה כל כך מזמן, לפני שנה, שנתיים, ואני עדיין פגועה.
אני עדיין זוכרת, זוכרת את אותה האהבה
זוכרת את מגע שפתיך על שפתי,
את טעמך בפי,
את החיוך שלך.

זוכרת, ומתגעגעת נורא...