אז היום אני בן שמונה ימים, והנה אני שוכב לי פה בכייף בידיים
של אבא לפני הברית מילה. איך שהוא אני יודע, אני לא יכול
להסביר איך, אני פשוט יודע, שזה אמור לכאוב, העיניין הוא שאני
לא יודע מה זאת בדיוק תחושת כאב. כשנולדתי הרגשתי כאב אבל אני
לא ממש זוכר איך זה היה, אבל זאת בטח תחושה נפלאה כמו שאר
התחושות שהרגשתי עד עכשיו, אני כבר לא יכול לחכות ולגלות איך
זה.

אני זוכר שגם בכיתי כשנולדתי, זה היה כשהאיש הלבן הפך אותי,
תפס לי ברגליים ונתן לי מכות בישבן. רציתי שהוא יניח אותי,
למרות שאני זוכר במעורפל שהתחושה הייתה דיי מסקרנת, היה בי
משהו שהעדיף את אמא, אז בכיתי, ומה אתם יודעים, הוא באמת הניח
אותי! מאז גיליתי שכל פעם שאני רוצה משהו כל מה שאני צריך
לעשות זה לבכות. זה דיי כייף לבכות, אני מרגיש מן דגדוג מוזר
כזה בעניים, וכל הפנים נרטבים. גם תמיד מישהו בא ומרים אותי,
תופח לי על הגב או נותן לי משהו לאכול. עוד יותר כייף זה הצחוק
שבא אחרי הבכי. צחוק זאת גם תחושה נפלאה, אני מרגיש מן זרם כזה
בגוף כל פעם שאני צוחק. אני לא יודע איך להסביר את זה, כנראה
שעוד לא למדתי את המילים המתאימות. אלו שתי התחושות הכי
כייפיות שהרגשתי בנתיים, שתיהן פשוט זורמות ממני וכמעט ואין לי
שליטה אליהן. מוזר שמשני התחושות האלו באמת הרבה יותר אנשים
מעדיפים צחוק. עוד לא ראיתי אף אחד בוכה חוץ מאמא ואבא ביום
שנולדתי. כולם יושבים פה וצוחקים, אולי זה בגלל שהם כבר בוכים
בבית וזה הצחוק שאחרי.

ראתי המון אנשים אוכלים, במיוחד היום, כולם יושבים פה ואוכלים.
גם זה בטח נחמד. להרגיש משהו בפה. דגדוג כזה נפלא. אבל גם את
התחושה הזאת עוד לא הרגשתי. אם כי בנתיים יש לי חלב מאמא שזה
נראה לי הרבה יותר כייפי מסתם לאכול או לשתות. אבל ראיתי שכל
אחד מגיב אחרת לאוכל, חלק מהאנשים, אחרי שהם מכניסים משהו לפה
או מחייכים או עושים פנים מוזרות. אפילו ראתי איש קטן אחד שזרק
אוכל מתחת לכיסא. אולי הם לא אוהבים כל כך לאכול, לי זה נראה
דבר ממש מדהים, והם. הם סתם אוכלים.

גם אהבתי את התחושה הזאת של אוויר על הפנים, זה ממש נחמד. גם
דגדוג שכזה רק על העור. גם אמא הביאה לי פרח פעם אחת ומיקמה לי
אותו ליד האף. גם זה נתן לי תחושה של דגדוג באף וזה גם היה ממש
נחמד. כנראה שתחושות ודיגדוג זה אותו דבר. אני גם ממש מתלהב
מהצבע של השמיים בבוקר, הם ממש יפים. אני גם אוהב את הדיגדוג
שהשמש עושה לי בעניים כשאני ואמא יוצאים, אבל אז היא מנסה לשים
לי משקפי שמש ואז אני מפסיק להרגיש דגדוג אז אני מוריד אותם.
והיא ברוב חוצפתה מנסה להחזיר לי אותם, מה מפריע לה שאני נהנה?
אז אני בוכה והיא נכנעת. מוזר למה דווקה בכי מכניע אותם, אולי
הם מפחדים מבכי. מה זה בכלל לפחד?

עכשיו אבא שם אותי על הברכיים של סבא, וסבא מחזיק לי את
הרגליים. שוב פעם איש לבן, רק שלזה יש משהו שחור גדול, מוזר
בסנטר. הוא מכניס אצבע לכוס אדומה ושם לי אותה בפה. איזה טעם
מגניב!!! ווואוו! מה זה? המוח שלי קופץ בתוך הראש, מתנגש
בדפנות! בכייף אחי, תחתוך בטירוף!!!