בים של שמים והרבה אפור יושב לו ענן ומתחיל לבכות
הוא בוכה על הילדה שלו שברחה לחיים
הטיפה הקטנה שלו שעכשיו היא מסתובבת בין האנשים
בעולם שלאף אחד שם לא אכפת מה קורה לאחרים מסביב
שם כולם ממהרים ובורחים מהגשם - הם אוהבים רק את האביב...

ובנתיים טיפה אחת של גשם נוחתת על האף שלי
היא כל כך שקופה ונקיה שאני רואה אפילו את עצמי
אז השארתי אותה ככה חשבתי שנוכל להיות חברות
כי לי אין אף אחד והיא שרק תקשיב לא צריכה יותר- היא הרי לא
יכולה לענות...
                               
ואז כאילו שמישהו ראה אותנו מלמעלה התחיל לרדת גשם
כזה חזק עם רוח אז רצתי משם והסתתרתי מתחת לספסל שבגן
והטיפה היא לא עזבה אותי, היא נשארה לשחק איתי...
אבל היה כבר מאוחר אז החלטנו שנלך לישון ונמשיך לשחק כבר מחר

טפטוף קטן של מים מעל הראש העיר אותי
הגשם שהיה כאן אתמול כבר פסק ורק ענן אחד אפור נשאר
חשבתי שראיתי אותו אתמול אבל לא הייתי בטוחה
ואז גיליתי שטיפה נעלמה והבנתי הכל - ענן חיפש אותה לכן הוא
בכה

באמת ענן לא צריך לבכות - אני יכולה להיות חברה שלך אם אתה
רוצה
או אפילו סתם לנגב לך ת'דמעות - אני לא נושכת לפחות תנסה...
ואז ענן עשה משהו באמת לא צפוי הוא התחיל לצחוק ושוב הוא בכה
אבל הפעם אלה היו דמעות של שמחה
ואני פתחתי ידיים לתפוס את הדמעות ורק טיפה אחת של גשם נחתה לי
על הזרועות...