לילך גור / עיר המתים |
עומדים מבני השיש
מתבוננים בי.
השמש קופחת על ראשי, כשאני
מתהלכת בין השמות החרוטים
על מצבות לבם של אחרים.
שורות שורות נוספו
בזמן, שאיבדתי את הדרך
בעיר המתים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|